ההיסטוריה של משפחת ולדמאר נטועה עמוק בשורשיו של אזור היין המפורסם והחשוב ביותר של ספרד- ריוחה. עוד בשנת 1889 החלה הסאגה המשפחתית להיכתב, עת חואקין מרטינז בוחאנדה החל לייצר יין בעיירה אויון שבה התגוררה המשפחה. בנו של חואקין המשיך את דרכו וכך גם נכדו, והיום מנוהל העסק המשפחתי, שהלך והתמסד מאז לכדי חברת יין של ממש, בידי הדור הרביעי והחמישי של המשפחה. למרות שהפקת יין ליוותה את חיי המשפחה קרוב למאה שנים, המעבר לייצור במסגרת של יקב שהוא מותג עצמאי חל רק בשנות ה-80 של המאה הקודמת. כך, הוקם בשמת 1985 היקב הריוחני שנקרא קונדה ולדמאר, אשר פועל עד היום באותו מבנה ובאותו מקום בדיוק. היקב הלך והתפתח, פרץ לעצמו דרך לשווקים בינלאומיים והצלחה לא בוששה לבוא.
מעבר ליצירתם הרגילה של משפחת ולדמאר, שכללה את הקלאסיקות הרגילות של ריוחה, הקפידו בני המשפחה לתחזק גם חזית של מחקר וחדשנות. יקבי המשפחה היו מהראשונים בספרד לייצר יין לבן שתוסס ומבגיר לכל אורך הדרך בחביות וגם היו חלוצי השימוש בזן הטמפרניו הלבן, מוטציה גנטית של טמפרניו. לאורך הדרך הקפידו בולדמאר לחלוק כבוד לזנים מקומיים ואף ייצרו יינות זניים מגרנאש, גראסיאנו וטמפרניו, זאת לצד יינות הבלנד, כדי לשמר ולבטא את אופיים של הזנים המקומיים גם באופן פרטני. בשנים האחרונות החליטו בני המשפחה לנסות לייצא את ניסיונם גם למחוזות אחרים, ובשנת 2014 נרכשה חלקת כרם באזור ריברה דל דוארו שמחזיק אף הוא בחשיבות עליונה עבור ענף היין הספרדי. זן הענבים המשמעותי של ריברה הוא טמפרניו (שבעגה המקומית מכונה טינטו פינו או טינטה דה פאיס), כך שבמשפחת ולדמאר סברו שהיכרותם עם הזן תאפשר להם לעשות את ההסתגלות לטרואר החדש ולהקנות לו את הסגנון היינני שהוביל את יינות ולדמאר להצלחה. תחת המותג החדש, פינקס ולדמאקוקו, מיוצרים שני יינות ברמת רובלה (היינות הצעירים ביותר באזור שמבגירים זמן קצר בלבד) וקריאנזה (יינות שמחויבים בשנת הבגרה לכל הפחות בחבית). הדור החדש של משפחת ולדמאר, אנה וחסוס מרטינז בוחאנדה, שמנהיגים היום את החברה, אף נסעו בשנת 2016 לארצות הברית ושבו עם תכנית ליקב חדש, אחוזת ולדמאר באזור וושינגטון סטייט, שנוסד בסופו של דבר בשנת 2018 והפך ליקב הלא-אמריקאי הראשון שקובע את מושבו בוושינגטון.