אומרים ששמפניה הוא משקה נשי. צרפתיות אומרות שאיפשהו בין הלגימה ה-15 וה-16 כל הגברים כולם הופכים אריסטוקרטים. אולי זה נכון. אולי זה קשור לכך שבין בתי השמפניה הגדולים יש רבים בהובלה נשית, כולל הבית שממנו מגיע הבקבוק שבידיכם, דובאל-לרואה.
דובאל-לרואה נוסד בשנת 1859, ערב הדירוג של בתי השמפניה. סוחר השמפניה אדוארד לרואה מן הכפר ורטו הבין שאם ברצונו להצליח לזכות בדירוג גבוה, ובכך להבטיח ביקוש יציב ומחירים טובים, עליו לחבור לכורם/יצרן איכותי ועקבי שאיתו יבסס קשר ארוך טווח. הכורם הזה היה ז׳ול דובאל, ועל מנת לחתום את ההתקשרות ביניהם, אדוארד לרואה השיא את בתו, לואיז, להנרי, בנו של ז׳ול דובאל. הנישואין הניבו בן, ריימונד, שהוביל בהצלחה גדולה את בית דובאל-לרואה במשך רוב ימיה של המאה ה-20, כולל מהלכי שיקום מהרס מלחמות העולם. היה זה ריימונד שעשה לראשונה יין שמפניה מחלקות פרמייה קרו, וכשהריח את הפרחים הלבנים שאפיינו אותה הוא מיתג אותה תחת השם ׳פרח השמפניה׳. שמפניה זו, שמיוצרת עד היום, עדיין מניבה לא מעט פרסים.
ב-1985 ז׳אן שארל, נכדו של ריימונד, התכונן לקבל עליו את הובלת הבית. ההתמודדות עם יינות העולם החדש דרשה חשיבה והתפתחות, ועל פי תוכניותיו, היקב אמור היה לעבור שיפוץ ומודרניזציה ולתמוך ביצירת יינות חדשים. אולם לגורל היו עבורו תוכניות אחרות לחלוטין, ובטרם נפטר מסרטן ב-1991 השביע את אשתו, קרול דובאל-לרואה, אז בת 35, שתמלא את מקומו בעסק המשפחתי ותטפח אותו עד שיוכל לעבור לידי אחד מילדיהם.
האלמנה הצעירה, בלגית במקור ואם לשלושה ילדים בני 4,6,8, שלמדה כלכלה וחלמה להשתלב בתחום הגסטרונומיה העילית, החליטה להמיר את אבלה בהגשמת חזונו של בעלה. היא התמקדה במודרניזציה של היקב, בהגדלת מבחר השמפניות שלו ובהרחבת היצוא.
ליין החדש שהגה בעלה ולא הספיק לראותו יוצא היא החליטה לקרוא ״הנשים של שמפניה״ (פאם דה שמפיין). היא מינתה את הייננית הראשונה בשמפיין, סנדרין לוז׳ט-ז׳רדין, לעבוד לצידה, ובעצמה זכתה בתואר ׳האישה המשפיעה ביותר בשמפיין׳ של מגזין היין הנחשב ׳לה רוו דו וין דה פרנס׳. קרול התגלתה ככישרון ניהולי יוצא דופן ועם השנים נבחרה לראש התאגדות היקבים בשמפיין וזכתה באות לגיון הכבוד, בין היתר על מהלכים של קיימות ואחריות סביבתית.
2000 הדונם של היקב מצויים באזור קוט דה בלאן ומספקים כשליש מהענבים הדרושים לו. 40% מהיבול מגיע מכפרים שהם בסיווג של גראן קרו ופרמייה קרו. השאר מגיע ממגדלים איכותיים איתם היקב קשור בהסכמים ארוכי שנים.
ייצור השמפניה המסורתי הנו תהליך ארוך ועתיר עבודה. הענבים, פינו נואר, פינו מנייה ושרדונה, נבצרים ידנית כדי לא לפצוע את קליפות הענבים האדומים שביניהם, ומוקדם על מנת לקבל חמיצות גבוהה ושיעור סוכר נמוך. הסחיטה נעשית בשני שלבים: הראשונה, העדינה, היא הקווה (Cuvée). השניה, טאיי, משמשת בבלנדים.