בימים שבהם ייננים הפכו לסוג של כוכבים, מספיק להביט על ידיו הפצועות של קלאודיו פנוקיו כדי להיזכר עד כמה המקצוע הזה יכול להיות קשוח. אז נכון, יש מקומות שבהם היינן ספון ביקב ורק ממתין לענבים שיגיעו, אך זה רחוק מלהיות הסיפור של קלאודיו. האיש הוא ויניירון שאחראי על מרבית האופרציה של היקב, החל מהעבודה המפרכת והקפדנית בכרם וכלה בהעמסת היין על המשאיות שמשלחות אותו מהיקב. הכי רחוק שאפשר מתדמית רוק-סטאר, למרות שיקב ג'אקומו פנוקיו כבר הספיק לסגל לעצמו מעמד מסוים של קאלט בברולו.
אם בפיימונטה החלוקה הבדילה תמיד בין מודרני למסורתי, אז פנוקיו נמצא בצדה המסורתי של המטוטלת. הוא מאמין גדול בהתערבות מועטה בתהליכים ובכך שהחלקות שלו- שנטועות בבוסייה, וילרו וקאנובי- יבואו לידי ביטוי ביין הרבה יותר מאשר מלאכת היינן. ביקב עצמו זה אומר תסיסות ספונטניות והבגרה במכלי עץ גדולים עשויים עץ סלאבוני, בדיוק כפי שהיה נהוג בעבר. חביות באריק חדשות? את זה תצטרכו לחפש במקום אחר.
למרות צניעותו של קלאודיו, היקב הפך לכזה שיינות הברולו שלו מבוקשים ברחבי העולם, בעיקר על-ידי צרכנים שמחפשים לקבל ברולו כפי שהוא היה נעשה בעבר. אלו יינות קלאסיים ועמוקים, שמבטאים נאמנה את המינרליות שבאדמות הגיר שעליו נטועות הגפנים. כיאה ליינות ברולו מהסוג הזה, הם זקוקים לזמן בבקבוק כדי להתגבש ולפתח נגישות לצד המורכבות שהם מציעים. הסבלנות משתלמת במקרה של פנוקיו, ויינות מתבגרים של היקב שהזדמן לנו לפגוש בעבר הוכיחו את זה מעבר לכל ספק.