אז איך לכל הרוחות מסכמים שנה שמסתיימת כך? עם קצת דבש ועם העוקץ. גלית בר־און עם סיכום שנת יין אישית במיוחד

אני לא יודעת איך להסתכל אחורה על שנת 2023. אני יכולה להסתכל אחורה על היום שחלף, על השבוע שהיה. ביום בהיר אני יכולה לראות חודש אחורה. אבל השנה שחלפה? זה כמו להסתכל על ערימת צמר סבוכה, שאי אפשר לראות מאיפה בכלל להתחיל לפרום ממנה קצה חוט ולנסות להתיר את סבך הקשרים, כדי להפוך אותה למשהו מסודר והגיוני,

אבל עדיין, 2023 לא הייתה כולה צללים. הייתה בה גם שמחה, והיו הצלחות, ולפעמים גם באלה אפשר להיזכר, ואולי אפילו לחייך. הנה כמה דברים, שהשפיעו עלי מבחינה מקצועית בשנה החולפת, בגדול או בקטן, ועשו ועושים לי טוב. רשימה לחזור אליה כשערימת הצמר נראית סבוכה במיוחד.

שמפניה ומבעבעים– לו היה לי בלוג הייתי קוראת לו: Pringles and Champagne. השם הזה מציג שילוב שאני לא עומדת בפניו של היומיומי והפשוט עם היוקרתי והנוצץ, ביחד עם התגלית שהם הולכים ביחד מעולה. אני מתה על שמפניה ובשנה החולפת לקחתי את האהבה הזו צעד קדימה ונרשמתי לקורס Champagne Master Level  של Wine Scholar Guild. בכל רגע פנוי אני משננת שמות כפרים, משרטטת כרמים על מפות, מעמיקה בהרכב כימי של קרקעות, ובקיצור- מגשימה חלום. אבל מה שהופך שמפניה ליין מורכב, מעודן ועתיר רבדים וקסם זה בין השאר תהליך ייצור מוקפד וארוך והוא מייקר את המחיר שלה. גם אצל אוהבת שמפניה מושבעת כמוני תווית המחיר מונעת ממנה להפוך למשקה יומיומי וקז’ואלי ששותים מול הטלוויזיה לצד עוגיות מלוחות עבאדי (וכן, זה הולך נפלא ביחד). למרבה השמחה יש הרבה יינות מבעבעים מקסימים וטעימים אחרים. הם לא כמו שמפנייה וגם לא אמורים להיות “כמו”- הם נעשים במגוון סגנונות משלל זני ענבים ומכל מיני סוגי אקלים, מתאימים למנעד רחב מאוד של אירועים ושל מאכלים, ומגיעים בשלל רמות איכות ומחירים. כל אחד יכול למצוא את המבעבע שלו. יש משהו מאוד מיוחד בבועות הקטנות המרקדות על הלשון ובטעמים הרעננים בחיך. מי שעוד לא נכבש בקסם- ממליצה לנסות כמה סוגים שונים, ואולי להתאהב.

אירועי יין- בגוף, בלב ובנפש אני ישראלית, אבל כמה פינות בנשמה שלי שייכות לאיטליה, ויין איטלקי הרבה פעמים מרגיש לי כמו חזרה הביתה. אחד הדברים הכי משמחים שקרו לי בשנה החולפת היה להגשים חלום ולבקר בוינאיטלי. זו תערוכת ענק, אחת משתי תערוכות היין הבינלאומיות החשובות בעולם, והיא מוקדשת כמעט כולה ליין איטלקי. להגיד על חוויה שהיא משנת חיים נשמע קצת דרמטי, אבל זו בפירוש חוויה של לפני ואחרי. ההמלצה שלי לכל מי שעוסק ביין היא לפנות זמן ותקציב ולנסוע, גם אם צריך לשם כך לוותר על דברים אחרים. זה מאסט. אבל כדי להפיק מהתערוכה ערך כלשהו חייבים להתמקד ולהגיע מוכנים, ולהגדיר מראש אזורים או זני ענבים שרוצים להעמיק בהם, אחרת אין לחוויה הזו ערך אמיתי. סתם ללכת לאיבוד בתוך שפע אינסופי.

וינאיטלי מיועדת לקהל מקצועי, אבל תערוכות ופסטיבלי יין לקהל הרחב יש בכל מקום בעולם וכמובן שגם אצלנו. אחרי עצירה של כמה חודשים של אירועי יין בארץ, מטעמים מאוד מובנים, הם מתחילים לחזור. להשתתף באירוע או בתערוכת יין, להסתובב בין הדוכנים, לטעום יין, לפגוש אנשים- זה פאן, אבל גם כאן, מי שרוצה לא רק להנות אלא גם לקבל ערך מוסף וחוויה שהיא גם מלמדת כדאי שיבוא מוכן. אני מציעה להסתכל מראש על רשימת היקבים, לקרוא עליהם קצת, לסמן מראש יקב לא מוכר שנראה מעניין, יין מסויים שמעורר סקרנות, זן ענבים שעוד לא פגשנו. למשל, מעולם לא טעמנו יין שעבר הבגרה באמפורה? לא הכרנו שרדונה שלא יושן בעץ? לא ניסינו יין מענבי קריניאן? הנה הזדמנות להכיר ולהתנסות,  בלי הצורך לקנות בקבוק שלם בשביל לטעום.

יין כתום– יש לי וידוי- אני שותה גם יין כתום, אבל כנראה שיש לו מעריצים נלהבים יותר ממני, מסיבות שמייד יפורטו. בלי קשר, אחת מהחוויות היותר משעשעות של השנה החולפת היא פסטיבל היין הכתום, Orange Wine Festival, בוורונה, והמציגים הגאורגיים, ש”לא ידעו לדבר מילה באנגלית” עד שאמרתי להם בעליצות: “אה! צ’ורצ’חלה”!.

 יין כתום הוא יין שנעשה מענבים לבנים שלא הופרדו מהקליפות שלהם מייד אחרי המעיכה, כפי שמקובל בעשיית יין לבן. ההשרייה וההתססה של התירוש עם הקליפות מעניקה ליין צבע ענברי ופרופיל טעמים שונה מיין שנעשה מאותו זן בדרך ה”רגילה”, כלומר ללא הקליפות. יש מי שיקראו לטעם עמוק יותר, יש מי שיתארו אותו כפחות מהוקצע, או כבעל אופי “פראי” יותר, אבל בכל מקרה הוא שונה מהאופי הזני של אותו עינב כשהוא מוכן כיין לבן. יין כתום הוא לא יין לבן בגרסה קצת אחרת, הוא ממש סוג יין אחר. יש אזורים, המפורסמים שבהם סלובניה וגאורגיה, בהם מכינים יין כתום מאות ואלפי שנים. היין שם נעשה מענבים מקומיים והתפתח לצד המטבח, האנשים והתרבות, ומי ששותה יין כזה נהנה לראות כמה הוא יכול להיות חסר מאמץ. אני מציינת את זה, כי מי ששותה יינות כתומים מהעולם, שלא מה”מעוזים” המסורתיים שלהם, לא תמיד בוחר להשתמש במונח “חסר מאמץ” כדי לתאר אותם. יש הרבה מאוד יינות כתומים מוקפדים ומקסימים, אבל יש גם יינות לא מדוייקים, וכולנו מכירים אנשים שפוסלים את כל היינות הכתומים באשר הם כי התאכזבו מיינות עשויים לא טוב.

בשנה האחרונה שתיתי (גם) אי אלו יינות כתומים, והגעתי למסקנה שאולי היא נכונה ואולי לא, שייתכן ועדיין לא הבנו אותם עד הסוף, אולי צריך עוד קצת התנסות בהכנה של יינות כתומים כדי לפצח את הנוסחה שלהם. יכול להיות שמקומות שמכינים בהם יין כתום מספר שנים ולא עשרות דורות, פשוט נמצאים בעיצומו של תהליך ניסוי וטעייה כדי לדייק את היין. אולי עם הזמן נגלה שיש זני ענבים שיותר מתאימים להכנה של יין כתום, וכאלה שפחות. אולי נמצא שהטיפול בעינב צריך להיות אחר, איכשהו, כשהוא נועד ליין כתום ולא ללבן, החל ברמת ההבשלה המתאימה של הענבים ועד לטמפרטורת התסיסה. אולי נחליט שאנחנו רוצים במקרים מסוימים להשתמש בהתססה עם הקליפות בחלק מהתירוש, ולא בכולו, גם אם הגאורגים נוהגים אחרת. אולי כל מה שצריך כדי שנוכל להנות מיותר ויותר יינות כתומים “נקיים” ולא מתאמצים הוא ראש פתוח, ועוד קצת נסיון בעשייה שלהם.

עשייה מחוץ לקופסה– יש קסם בלתי נדלה בעצם קיומה של מסורת. בידיעה שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, נעזרים בידע שהועבר מדור לדור והוטמע אותו בתרבות. אבל יחד עם זאת יש הרבה יתרונות לצורת חשיבה ששואלת שאלות במקום להניח אוטומטית שמשהו טוב או נכון יותר רק כי כך נהגו בעבר. הטלת ספק, סקרנות וחשיבה לא תבניתית יכולים להביא לתוצאות מרתקות. זה יכול להיות, לדוגמה, כורם שמחליט להשתמש בעינב מקומי, כזה שמאז ומתמיד יוצרו ממנו יינות פשוטים ולא מאוד איכותיים, והוא מגדל את אותו זן עם דגש על איכות ולא על כמות, אולי מוסיף שימוש בגפנים בוגרות, ומוציא מהזן המקומי הנשכח יין שעושה לו שם בעולם. במקרים אחרים יינן שחושב מחוץ לקופסה עשוי לקחת זן שבאופן מסורתי מיוצר ממנו יין מלא גוף, כבד, עתיר עץ ושמצריך הרבה שנות התיישנות, וליצור ממנו יין קל, נעים, נגיש וכייפי. עשייה מחוץ לקופסה לוקחת מאיתנו את האפשרות להגיד “כן, אני מכיר את זה”, ומאפשרת לנו להיות מופתעים מדברים שחשבנו שהכרנו ולהסתכל על היין שלנו בעיניים חדשות. זה לא משהו שמייחד את השנה החולפת דווקא, אבל עבורי זה מהדברים הקטנים והטובים שבחיים.