פלם הוא בראש ובראשונה סיפור משפחתי, אך זו מזמן יותר מסתם משפחה. זוהי משפחה שהפכה למותג ישראלי אמיתי. כל חובב יין ישראלי יזהה במבט אחד את תוויתו הססגונית של יין הקלאסיקו, ויהיה קשה למצוא ישראלי שלא טעם אותו. הסיפור של פלם מעניין במיוחד כי הוא מגלם באורח נפלא חלק מהטרנדים המייצגים את תקופתנו, ומגולל בתוכו סיפורי משנה רבים כמו הורים שמצטרפים לחזון הילדים ומעבר מוצלח בין הדורות.

יין טוב מחפש זהות מקומית

פרוייקט פלם נולד ב-1998 ברכישת ענבים מכורמים במקומות שונים בארץ. למרות שהיקב מיקם את עצמו מהר מאד בגרעין העילית של העשייה הייננית בישראל, והיינות היו טובים מאד, חסרו בהם מבטא וחתימה של מקום. הדבר אמנם לא הפריע ליקב לשגשג ולגדול מידי שנה, אך משהו בלב האחים גלעד וגולן פלם הרגיש שתחושה של בית תהיה דבר מבורך. 

אזוריות היתה תמיד חלק מן התרבות האירופית. בישראל, במשך הרבה שנים, התפישה היתה שבארץ כה קטנה אין ממש צורך בשייכות אזורית, שכן ממילא זה שעתיים נסיעה מכל מקום לכל מקום. אלא שהתפתחות מקצועית שבאה בעקבות טעימת יינות וסיורים בעולם הביאה להפנמה שהעתיד הוא טרואר. המשפחה הבינה שהגיעה העת לבחור אזור, לאמץ אותו, ולרכז את כל המאמצים בתוכו.  

עם ותק של שנות עבודה בכרמים המצויים בו, אפשר היה לחשוב שהגליל יהיה המתאים ביותר, אבל דווקא אזור יהודה המתחדש היה זה שקרץ יותר. עם דינמיות טובה, עם הזדמנות להיות חלק ממשהו מרכזי יותר, נראה שהרי יהודה היו בדיוק הבית עליו חלמו הפלמים.

אבל לא עוברים אזור ככה בבת אחת, בכל זאת יש לקוחות שנאמנים לקברנה סוביניון רזרב שגדל בגליל, וגם חוזים ארוכי טווח אינם דבר שנכון בלהט הרגע לגדום. כך שהמהלך שהחל ב-2010 עם ההחלטה לעבור לאזור אשתאול, שם שוכן לו בהדר היקב ביער הקדושים, המשיך עם פרי ראשון מאזור מטע שביהודה, והנה הוא מבשיל בימינו עם השלמת נטיעות משמעותיות מאד הן בגבעת ישעיהו והן באבן ספיר. כאשר המהלך יושלם, כפי הנראה ב-2024, מלבד אולי כרם או שניים של קברנה סוביניון בגליל, היקב יתבסס על כרמי אסטייט במורדות והרי יהודה.   

טרואר חדש

רק יקבים מעטים יעזו להכנס למהלך כה משמעותי של נטיעות באזור חדש אחרי יותר מעשרים שנות פעילות. תהליך מז׳ורי כזה עשוי לטלטל ולו גם את היקבים המאורגנים ביותר, כי להמשיך בפעילות השוטפת תוך כדי נטיעת קרוב ל-300 דונם כרמים חדשים זוהי משימה מורכבת שעשויה למוטט את העסק. הפלמים כנראה קרוצים מחומר חזק, כי בשנים האחרונות הם מצאו את המשאבים, את הזמן ואת היכולת לנטוע 100 דונם של כרם באבן ספיר ו-170 דונם במה שפך להיות ה״כרם בן זמרה״ של אזור יהודה – גבעת ישעיהו. 

אבן ספיר הוא פרוייקט יוצא דופן כי צריך היה לסקל, לעזק ולשקם טראסות עתיקות. התנאים הגיאולוגיים אינם פשוטים, אך אנחנו מאמינים שהתוצאה תצדיק את ההשקעה. בתוך ואדיות עם רוח קרירה, המגיעה מנחל שורק, נטועים זנים אדומים בלבד, בעיקר סירה וקברנה סוביניון, ומעט קברנה פרנק ופטי ורדו. כבר השנה (2022) יהיה מפה פרי, ולמרות שכפי הנראה הוא עדיין לא ימצא את מקומו ביינות הדגל של היקב, ניבה ראשונה היא תמיד חגיגה.             

גבעת ישעיהו לעומת זאת, הוא אזור שמתגלה יותר ויותר כמקדש לזנים לבנים, שכן בתוך הגאיות המפורצים של האזור, רוחות נעימות ולילות קרירים אינם מחזה נדיר. אז כמו השכנים שלהם דורון וסימה מיקב ספרה או אלעד כץ, שוקי ישוב ואייל דרורי מיקב עגור, רוב הכרמים של פלם הם לבנים, בעיקר סוביניון בלאן ושרדונה. ועדיין, תמצאו גם כאן כמה כרמים אדומים, בהם נטועים פטיט סירה ומלבק – זן שגולן מאמין יכול לנפק ענבים מעניינים במיוחד. 

גולן ביהודה

היקב הציורי באשתאול והחברות בקוורטט של הרי יהודה (יחד עם היקבים קסטל, צרעה וספרה) גורמים לפלמים להרגיש יותר ויותר בבית בכביש 38. אפשר הרי לקפוץ לביקור בספרה אצל סימה ודורון, או לצרעה לבקש מערן פיק כוס סוכר, ועדיין להספיק לחזור ליקב לפני שהמים רתחו. גולן פלם מעיד שיש תחושת ביתיות ויש פוקוס: ״אתה יותר שולט בדברים, הכל קרוב, אתה חי את הדברים״ 

הזניות מוצתה, העתיד שלנו הוא בלנדים

שנים ארוכות פלם ייצרו בעיקר יינות זניים; קברנה סוביניון ומרלו בסדרת רזרב, סירה וסוביניון בלאן בסדרת הביניים, כאשר רק היין המרכזי של הבית ה״קלאסיקו״ המפורסם הנו בלנד. ניצנים ראשונים של כפירה זנית החלו כאשר הסוביניון הפך לפתע ל׳פלם בלאן׳. לאחריו, הפציע בשמינו יין ה׳נובל׳ הרבזני. ״אני מאמין שהביטוי הטוב ביותר באזור שלנו הוא לא דרך זן יחידני אלא דרך בלנד״ אומר לי גולן, ומזכיר לי את מה שערן פיק, היינן של יקב צרעה, למד כשהפך את שני יינותיו הלבנים הזניים לרב זניים, ׳הרי יהודה׳ רובו שרדונה ו׳שורש׳ לבן מבוסס סוביניון. האם זו תופעה?   

התווית הלבנה 

והנה, ממש לפני חודשיים, הופיע לו, חגיגי כמו האלבום הלבן, יין התווית הלבנה. המהדורה הזו מצליחה לממש את מה שניסה להיות יין הסירה, אשר למרות כל הנסיונות שנעשו בו לא מצא עד כה את מקומו בליגה של הקברנה רזרב. 

התווית הלבנה בולטת בפשטותה המינימליסטית. היא אינה מסגירה דבר, לא את הזנים ולא את מקום הגידול. חותם המשפחה המובלט נותן תחושה של יוקרתיות מאופקת. ״רצינו שאנשים ייגשו ליין ללא דעות קדומות, בלי שמייד יחשבו על הזנים. רצינו שהם יגלו את היין לאט לאט, אולי אפילו יצטרכו לנחש״ אומר לי גלעד פלם, אחיו רב הכישרון של גולן, ומי שמנהל את השיווק של היקב מיומו הראשון. 

ההברקה הלבנה נותנת מענה נפלא לשאלות שהיו עשויות להתעורר בשלב המורכב של המעבר לאזוריות מלאה. ערן פיק למשל יכול לקרוא לבלנד שלו ׳הרי יהודה׳ כי כל ענביו אכן גדלים באזור, אבל היין של פלם, סירותיו ביהודה וקברניו בגליל. על פי החוק, מעל 15% מאזור אחר או מזן אחר לא מאפשרים לקרוא ליין אזורי או זני, כך שמיניה וביה, לא הטיקט של הזן ולא זה של האזור היו פתוחים בפני היקב.  

תזמון נפלא

לכל אורך הדרך, התזמון לא יכול היה ליפול טוב יותר עבור הפלמים, עם מציאת המקום המופלא להקמת היקב על צומת אשתאול למרגלות יער מקסים ובסמיכות לכביש הראשי, עם האפלסיון החדש של יהודה שבימים אלו הושלם באופן חוקי ואדמיניסטרטיבי. המזל לא פסח עליהם, ועם עמל הכפיים הנדרש, כי מזל מגיע יותר לאלה שעובדים קשה, נפלה בידי פלם ההזדמנות הנדירה למצוא כמה חלקות קרקע נפלאות לנטיעה. ואם לא די בכך, הרי שההצלחה והרעש הטוב שמתחיל לייצר הקוורטט בעולם, מראים שהכוכבים מסתדרים נהדר לאחים החרוצים. ועכשיו עם תחושת המקומיות והמיקוד בכרמים ובעשייה המקומית, אנחנו מאמינים שפלם ימשיכו להיות סמל ישראלי וקלאסיקו מקומי.