קוט רוטי או קורנאס? סן-ז’וזף או קרוז הרמיטאז’? אילו יינות כדאי ליישן ואילו מיועדים לשתייה מיידית? גלית בר-און עושה לכם סדר באפלסיונים של עמק הרון הצפוני, גן העדן של זן הסירה

מידי ינואר נערך באמפואי (Ampuis) שבצרפת יריד של יינות צפון עמק הרון. אמפואי היא עיירה שנמצאת כ-40 ק”מ מהעיר ליון, למרגלות הכרמים של קוט רוטי. במשך סוף שבוע ארוך, בין שישי לשני, מגיעים ליריד כ-15,000 מבקרים לטעום ממיטב יינות צפון עמק הרון לצד מעדנים של יצרנים מקומיים כגון גבינות, נקניקים, שמנים וריבות.

יינות צפון עמק הרון רחוקים מלהיות מקשה אחת בכל מה שנוגע לסגנון ואופי היין, אבל היין האדום הוא תמיד מזן אחד ויחיד, סירה, והלבנים הם מאחד או יותר משלושת הזנים- ויונייה, רוסאן ומרסאן. חלק מיינות הסירה העוצמתיים, האלגנטים והמורכבים בעולם מיוצרים בצפון עמק הרון. כשהם במיטבם הם מרוכזים ומבושמים, נושאים עקצוץ של פלפל שחור וארומות של פירות אדומים ושחורים, אדמה ובשר, ומתאימים- לפעמים גם מצריכים- יישון של שנים בבקבוק, עד שיהיו מוכנים לשתייה.

בין צפון ודרום עמק הרון חוצצת רצועת אדמה בת כמה עשרות קילומטרים, ועולם ומלואו: בצפון עמק הרון יש ארבעה זני ענבים מותרים לעשיית יין, בעוד שדרום עמק הרון הוא סחרחרה של 12 זנים לבנים ו-15 אדומים מותרים; צפון עמק הרון הוא ארץ הסירה, ודרום עמק הרון הוא ארץ הבלנדים, בחלק גדול מהמקרים מבוססי גרנאש. אחד הבלנדים המפורסמים בעולם נוצר כאן- גרנאש, סירה ומורבדר (GSM). הבלנדים כאן נועדו לאזן ולהוסיף עניין לפרי של אקלים חם, עם הבשלה מוקדמת ורמת אלכוהול גבוהה.

הכרמים בצפון עמק הרון נטועים בשתי רצועות צרות לאורך כ-80 ק”מ, על גדות נהר הרון. האתגרים שמציב הטבע לכורמים ולייננים הם רבים: המדרונות התלולים מקשים על העבודה השוטפת בכרם, וגם לא מאפשרים הכנסת מיכון; השכבה העליונה של האדמה נסחפת עם הגשמים, מה שמצריך נטיעה של גפנים על טראסות לבלימת הסחף, וגם כך- אפשר למצוא את העובדים בכרם אוספים מתחתית המדרון אדמה שנסחפה למטה עם הגשם ומעלים אותה חזרה; ורוחות המיסטרל החזקות והקרות שנושבות מצפון לכל אורכו של העמק מצריכות במקומות מסוימים קשירה של הגפנים למוטות קבועים בקרקע.

יינות צפון עמק הרון מהווים המחשה מופלאה לצורה בה מתבטא הטרואר ביין. למרות שכל היינות האדומים נעשים מאותו זן, בכל אזור- בכל AOC- הרכב הקרקע אחר, זווית וכיוון המדרון שונים, החשיפה של הכרמים לשמש שונה, ואופי היין שונה באופן מובהק ומובחן, לא רק ממקום גידול אחד למשנהו אלא גם בתוך אותו אזור.

כדי לא לסרבל אני לא מוסיפה עוד משתנים למשוואה, ומניחה כרגע בצד את 3 הזנים הלבנים של צפון עמק הרון. רוסאן ומרסאן, חביבי הקהל הישראלי, וויוניה, שעדיין לא מצא מקום בלב הקונצנזוס בארץ- יחכו לפעם אחרת.

מצפון לדרום

קוט רוטי Cote Rotie

“סירה אוהבת שיש לה נוף” אומרים בקוט רוטי, והמדרונות התלולים של האפלסיון הצפוני אכן מספקים לסירה נוף יפהפה לנהר הרון, בעודם מאפשרים לגפנים חשיפה לשמש, ומספקים הגנה מסוימת מרוחות המיסטרל. שיפוע המדרונות עלול להגיע ל 60°, והם פונים בחלקם הגדול כלפי דרום-דרום מזרח, כך שהם מקבלים את מלוא חומה של שמש הצהריים. ההפרש הגבוה בין טמפרטורות היום והלילה ובין טמפרטורות הקיץ והחורף תורמים לכך שהפרי מבשיל כשנשמרת בו רעננות וחמיצות טובה, ועדיין שהה על הגפן מספיק זמן כדי לאפשר לירקרקות של השזרות להבשיל ולטאנינים להתרכך. היינות של קוט רוטי מרוכזים ומורכבים, משלבים איזון מופלא בין עוצמה לקטיפתיות, ויש להם בושם פרחוני משכר (עם או בלי קשר לתוספת של ויונייה למיכל התסיסה), לצד ארומות של פלפל שחור, פירות יער ובשר, האופייניים לזן.

סן ז’וזף-Saint Joseph

רצועה צרה וארוכה של כרמים, באורך של כ 60 ק”מ, על הגדה המערבית של הנהר. עקב השטח הגדול של האזור תנאי השטח מגוונים וסגנון היינות לא אחיד, אבל רוב המדרונות פונים מזרחה ולכן מקבלים את אור השמש של הבוקר, כלומר מקבלים גם שמש פחות חזקה ופחות שעות שמש ביום מאשר בכרמים עם מפנה דרומי. עקב כך לפרי לוקח יותר זמן להבשיל, במיוחד בצפון האזור. היינות של סן ז’וזף קלים יחסית לשאר האזור, פירותיים, עם ארומות מתובלות וזיתים שחורים. הם פחות מצריכים יישון ויותר מתאימים לצריכה מוקדמת. מבקר יין כתב פעם שאלה היינות שאתה שותה בזמן שאתה מחכה ליינות קוט רוטי והרמיטאז’ שיהיו מוכנים לשתייה.

קרוז הרמיטאז’- Crozes Hermitage

קרוז הרמיטאז’ הוא אזור הכרמים הגדול ביותר ברון הצפוני כולו ולכן גם תנאי השטח פחות הומוגניים, וההבדלים בטרוארים השונים בין הכרמים באים לביטוי ביין, בתוך האזור עצמו. בדרום קרוז הרמיטאז’ הכרמים נטועים על קרקע מישורית ברובה ופוריה. אדמה זו מעודדת את צימוח הגפן על חשבון איכות הפרי. בנוסף, ניקוז מי הגשמים לא אופטימלי במישור והחשיפה לשמש פחות יעילה. היינות פירותיים, נושאים את התווים המתובלים האופייניים של הזן אבל לא את המורכבות והעוצמה, והם מיועדים לשתייה מוקדמת, אפילו יותר מרוב יינות סן ז’וזף מהעבר השני של הנהר. בצפון קרוז הרמיטאז’, לעומת זאת, הכרמים נטועים על מדרונות אדמת גרניט, וליינות יש יותר מבנה, עמוד שדרה ומורכבות מאלה של הדרום, למרות שגם הם ברובם מתאימים לשתייה מוקדמת.

הרמיטאז’Hermitage-

גבעה בתוך אזור קרוז-הרמיטאז’. הכרמים הנטועים עליה פונים לדרום מערב, כך שהם מקבלים את שמש אחר הצהריים המתונה. הכרמים פונים לחלק היחידי בנהר הרון שלא זורם מצפון לדרום אלא פונה ממערב למזרח. השילוב של שמש ישירה מתונה יחד עם העדינות של השמש הלא ישירה המשתקפת אל הכרמים מהנהר, מביא לכך שהפרי מבשיל לאט ובהדרגה, וכך, בהרמיטאז’ נפרשת כל מניפת הארומות של הסירה. יינות הרמיטאז’ הם עוצמתיים, עם מלאות ועושר, בשריות ובשרניות, טאניים בצעירותם, והם יכולים להתיישן שנים רבות.

קורנס- Cornas

בדומה לקוט רוטי המדרונות תלולים ופונים לדרום ולדרום מערב. בשונה מקוט רוטי הכרמים נטועים על אדמת גרניט, שאוצרת חום ומשחררת אותו לאוויר אחרי שהשמש שוקעת. השמש, החום והמיקום הדרומי יותר של קורנס, מביאים לכך שהפרי מבשיל מוקדם, לפני שהטאנינים בקליפה מבשילים וכשהשזרות עדיין עציות, ויינות קורנס הם הקשוחים מבין יינות הסירה של צפון עמק הרון. הם טאניים, עזי טעם ותיבול, ולצד הפרי יש בהם ארומות של בשר, עור וזפת, והם קשים לשתייה כשהם צעירים. כדאי לחכות איתם כמה שנים, וגם אז לתת להם פתיחה סבלנית בדקנטר.

על דרום עמק הרון, על תרומת הכנסיה הנוצרית לתעשיית היין, על אתגרים של של גידול יין בארץ חמה ועל אמנות הבלנדים- בפעם אחרת.