מן הידועות היא שיש סדר במבנה של ארוחה. לא סביר שתמצאו אנשים המתחילים הישר בקינוח, ורק אחר כך עוברים אל המנה העיקרית כדי לסיים עם מנה ראשונה. מדוע? כי העיקרון המנחה הוא סדר עולה. סדר המתחיל במנות עדינות ההולכות ומתעצמות ככל שמתקדמת הארוחה. במוזיקה אנו קוראים לכך קרשנדו, ובכן הוא הדין בשתיית יין. ובכן, הרשו לי להמליץ על ליל הסדר הזה כערב שבו תבחנו כיצד בניית סדר עולה שכזה, מן הקל אל הכבד, עושה פתאום סדר והיגיון וארבע כוסות-הסדר שלכם יעניקו לכם הנאה רבה.

כוס ראשונה – כזכור, בקושי התיישבנו, סביר להניח שבמשך היום מעט מאד אכלנו, הדרך עוד ארוכה לפנינו, הרבה מילים הרבה מנגינות. מה שנחוץ לנו כרגע זה דווקא יין עדין ומעורר. אם אנינות היא המטבע שלכם, לכו על יין מבעבע ממש כמו אפריטיף. אם לא, לכו על יין לבן ארומטי וחד כמו ריזלינג או סוביניון בלאן.

כוס שניה – מה נשתנה, דיינו. אנחנו כבר בקצה היכולת המילולית אך דבר לא בא אל פינו עדיין. לא, הכרפס והמרור לא נחשבים. בקיצור, עדיין מוקדם לשיראז הגברתן שיבוא להוציא אתכם מעבדות לחירות. לכן, המשיכו בלבן, אולי יין עם קצת יותר גוף ומורכבות, בכל זאת כבר התקדמנו. המלצתי: שרדונה או לבן אציל, ואם באדומים נתתם עיניכם, לכו על יין קליל ורענן, פינו נואר למשל.

כוס שלישית – חלפה לה ארוחת חג עשירה בקניידלך וכל טוב העונה. אבל מה, עוד לא סיימנו את ברכת המזון ואנחנו כבר שוב שותים. לכו על יין אדום בעל עזוז, אולי קברנה סוביניון או סירה עמוק ומכובד. והיות וכנראה שתיתם בזמן הארוחה איזה כוס אחת או שתיים, ככה מחוץ לפרוטוקול, אולי תמזגו לעצמכם יין שהתיישן כמה שנים כדי שהעיכול והמחשבה ייעשו נוח יותר.

כוס רביעית – זהו, רגע לפני שמתחיל החלק הכיפי של הסדר, שניה לפני שהמשפחה פוצחת באחד מי יודע זה הזמן לכוס יין קינוח, איזה גוורצטרמינר רענן וממלא אנרגיה. ואם אתם לא בעניין של מתוק, סיימו עם מה שהתחלתם בו – יין מבעבע צונן ורענן שיחזיר אתכם לפסים ויזכיר לכם את כל המילים של חד גדיא. לחיים!