גלית בר־און שלנו היא אלטרואיסטית בלתי־נלאית. הפעם היא שמה פעמיה לונציה כדי לסמן עבורכם שביל בטוח בין חנויות יין, מעדניות, חנות למוצרי כמהין ועוד נקודות בדרך לפיקניק איטלקי בלתי־נשכח. 

לגזור ולשמור!

יורדי הים של ונציה של ימי הרנסנס היו מצטיידים לפני מסעות ימיים בעוגות ועוגיות יבשות, שיחזיקו מעמד בתנאי הדרך. אותן עוגות ועוגיות מסורתיות נמכרות עד היום בבתי המאפה הרבים בעיר. הן לא מוצגות בחלונות הראווה, אלא מונחות באריזות צלופן פשוטות על מדפים צדדיים, ושום דבר במראה הצנוע שלהן לא מעיד על כמה הן ממכרות. חלקן חמאתיות ומתפוררות, חלקן מבושמות בקליפות הדרים ומנוקדות בצימוקים, או מועשרות בשקדים וצנוברים, ואת כולן אפשר להשיג רק בונציה. ועכשיו, עם שקית עוגיות זאלטי (zaleti) בתיק, אפשר להתחיל טיול בעיר שנודעה כמלכת הים האדריאטי.

ונציה היא עיר מאוד מתויירת, ומספר התיירים בה נמדד לא במאות אלפים אלא במיליונים. בסופי שבוע, עת מתווספים לתיירים מבחוץ גם לא מעט מטיילים איטלקיים, היא עמוסה במיוחד. יש בה עניין גם למי שמגיע לטיול של יום, וגם למי שרוצה שהות קצת יותר ארוכה. יש בה ארמונות, פסלים ומוזיאונים שמציגים בגאווה את פאר עברה המפואר, ויש בה גם אמנות מודרנית; בין התעלות תמצאו מסעדות שהן מלכודות תיירים, בהן המלצר משדל עוברים ושבים להיכנס בקריאות “פרגו  פרגו” נלהבות, וגם מסעדות מעוטרות בכוכבי מישלן; חנויות שמוכרות יצירות נפלאות מזכוכית מוראנו, וגם חנויות שמוכרות מזכרות לתיירים (ובשניהם ייגבו מחירים גבוהים מאוד). הבעיה היא שפעמים רבות מלכודות התיירים עומדות כתף אל כתף לצד מקומות שמציעים איכות אמיתית, וכל אלה נמצאים במבוך תזזיתי של סמטאות, חלקן צרות וחלקן עוד יותר צרות, שכולן נראות זהות.

למרבה הפלא, לא באמת הולכים לאיבוד בסבך הסמטאות, גם אם יש רגעים שבהם נדמה אחרת. איכשהו, בלי שנרגיש, הסמטאות הלכאורה חסרות־סדר מוליכות אותנו לאחד המוקדים המרכזיים של העיר- בדרך כלל פיאצה סן מרקו או גשר ריאלטו. מעבר לכך, גוגל מפות מתמודד בצורה טובה להפתיע עם המבוך ומנווט אותנו בצורה מדויקת. מי שמצא חנות שמצאה חן בעיניו כדאי שינעץ את המיקום שלה בגוגל מפות באותו רגע, אחרת אין סיכוי למצוא אותה שוב. האמירה “בסמטה ההיא ליד סן מרקו, יש בצד אחד שלה חנות כלי זכוכית ובצד השני מקום של כריכים” מתארת חצי מהמקומות בעיר.

פיקניק בונציה יכול לספק הפוגה נעימה משיטוט (מהנה, שלא תחשבו אחרת) בסמטאות עם אלפי אנשים אחרים, זאת במיוחד לאור העובדה שקשה למצוא בעיר מקומות שאפשר לשבת ולנוח בהם. העירייה קונסת אנשים שיושבים לנוח, או לאכול, במקומות שלא נועדו לכך. פארקים נעימים לישיבה נמצאים במרחקי הליכה לא גדולים ממרכז העיר, וכיף להגיע אליהם עם לחם טרי, חמאה מתובלת, גבינות, נקניקים, בקבוק יין ו…ניחשתם נכון, עוגיות זאלטי.

לפניכם כמה מקומות שאפשר למצוא בהן מרכיבים מקסימים לארוחת הפיקניק הונציאנית שלכם. הדרך היעילה ביותר להגיע אליהן היא לכתוב את שמו של המקום, ולא את הכתובת הארוכה להחריד שלו, בגוגל מפות. המקומות שנבחרו הם מקומות ותיקים, כאלו ששומרים על איכות לאורך זמן. כמובן שהם לא היחידים. אי אפשר להקיף את כל המעדניות בעיר כלשהי, אבל לכל אחד יש את המקומות “שלו”, ואלה שלי:

Mille Vini

 פירוש השם הוא “אלף יינות”. יש בחנות יינות מכל רחבי איטליה, וגם (ממש) מעט מצרפת, במיוחד מבורגון ושמפיין. הבעלים מלא־ידע, עוזר בנימוס ובאנגלית טובה למי שמבקש את עזרתו ומניח לנפשם את אלה שלא. אין שם יינות נדירים או בצירים מיוחדים, אבל מי שאוהב יינות איטלקיים ימצא שם מבחר משמח. אם המטרה שלנו היא פיקניק כדאי לקנות גם חולץ פקקים.

La Bottega del Tartufo

רשת של כמה חנויות שמציעות כל דבר שקשור לפטריות כמהין, שחורות ולבנות. חמאות, מחיות, שמנים, גבינות רכות או חצי רכות מנוקדות בפיסות כמהין זעירות, נקניקים משובצים כמהין, וממרחים על בסיס כמהין עם שלל תוספות. המוכרות מסבירות פנים ודוברות אנגלית, ומציעות טעימות, למי שמתקשה לבחור.

Cibo

מעדניה עם דגש על גבינות ונקניקים מהעולם ומאיטליה, ביניהם שמות מוכרים וגם כאלה שפחות מוכרים מחוץ לאיטליה, לרבות גבינות ונקניקים שייחודיים לאזור. רמת האנגלית של המוכרים לא אחידה אבל הם ידידותיים ועם הרבה רצון לעזור.

Nino

חנות שוקולד שחלון הראווה שלה מושך הרבה תשומת לב עקב מפל השוקולד שניצב בו, שבנוי משלוש סירות בשלושה גדלים, כשהשוקולד גולש מהאחת לשנייה ולשלישית. מי שייכנס ימצא אריזות פרלינים עם המותג של המקום, שקיות המכילות בלנדים של קפה טחון וערימות של טבלאות שוקולד חתוכות גס בשלל צבעים, עם תוספות שנעות מאבקת פרי מיובש ועד לסוכריות צבעוניות. המוכרות מאוד נעימות, מדברות אנגלית טובה, וכשאין לחץ בחנות מציעות טעימות פרלינים.

Giacomo Rizzo

זו לא תחנת הצטיידות לפיקניק, אלא חנות שתעלה חיוך על שפתיו של  חובב חומרי גלם איטלקיים. הפסטה היבשה הארוזה שלהם נמכרת בשלל טעמים וצורות. אפשר למצוא שם קונכיות פסטה למילוי בגודל אגרוף, ואפשר למצוא פסטות בצבעים, כמובן שאת התרד-סלק-דיו שחור המוכרים, אבל גם פסטה ירוקה בטעם פסטו, צהובה בטעם קארי וחומה בטעם פורצ’יני, או בטעם פיצה. לצד הפסטה שלל אריזות אורז עגול, גם הוא בשלל צבעים וטעמים, שמנים מתובלים, צנצנות רטבים מוכנים (ביניהם כאלה שקשה למצוא במקומות אחרים, כמו קאצ’ו אל פפה) וכלים מקסימים להכנת פסטה, כמו מערוכים מחורצים בכמה גדלים, שנועדו ליצור רצועות פסטה במרווחים אחידים כשמעבירים אותם על דף פסטה מרודד. הבעלים, שהוא גם המוכר, לא מדבר מילה אנגלית, ולא איטלקית שמתווכת על ידי גוגל טרנסלייט, אבל יש לו מספיק סבלנות כדי לא לזרוק החוצה תיירת שמנסה לברר איך נותנים לאורז היבש צבע סגול, בלי להשאיר עליו אף משקע נראה לעין.