נכון שאנחנו הכי אוהבים את היין שלנו בכוס, אבל ההורים לימדו אותנו שבחיים צריך לגוון. בדיוק בשביל זה יש לנו את גלית בר־און, עם מדריך כיפי במיוחד ליצירות יין מקוריות ומרעננות

יש אנשים שעבורם קפה הוא עולם ומלואו. הם יכולים לדבר על ארץ המוצא של הפולים, על החמיצות מול המרירות שלהם או על דרגת הקלייה, ולעומתם יש אנשים שעבורם קפה הוא משקה חם ומעורר של בוקר. יש כאלה שמתענגים על תערובות תה ויודעים לספר על הארומות של תה שמקורו בסרי לנקה לעומת כזה שגדל בוויטנאם, ויש כאלה ששותים תה רק כשכואב הגרון. כך גם בנוגע ליין- יש כאלה שעבורם עולם היין הוא ארץ פלאות קסומה, וכאלה שעבורם יין הוא משקה מרענן שיכול לרומם את מצב הרוח, שלא צריך לעשות ממנו יותר מדי עניין.

בין אם אתם נמנים על אלו שלוקחים את היין ברצינות שיא לבין אם הוא עבורכם תוספת חביבה להנאות החיים, כנראה שאתם יכולים למצוא את עצמם נהנים מדי פעם מיין חם ומתובל או מסירופ יין מצומצם ומתוק על כדור גלידה. אז הרי לכם כמה רעיונות באותה רוח, דרכים להשתעשע עם יין כבסיס לדברים טעימים אחרים. עבור אף אחד מהרעיונות שלפניכם אין סיבה וצורך להשתמש ביין יקר, אבל עדיין כדאי שהיין יהיה טעים. חומרי גלם איכותיים הם תמיד המפתח להצלחה, גם כשרוצים להקליל את האווירה.

הבה נקלילה.

קוקטיילים מבעבעים:

בניגוד למחשבה המקובלת, כוסות הפלוט הצרות והגבוהות לא בהכרח מתאימות לשמפניה, שכן שמפניה צריכה כוס שתיתן לה מקום לבטא את עצמה. לעמות זאת, הן בהחלט מתאימות למסיבה כשצריך לצופף הרבה כוסות על שולחן, ומקסימות להגשה של קוקטייל מבעבע. חבל להשתמש כאן ביין מבעבע יקר ואיכותי, פרוסקו או קאוה מתאימים בהחלט. בין הקוקטיילים הקלאסייים נמנים מימוזה (יין מבעבע עם מיץ תפוזים), בליני (עם תוספת מחית אפרסקים) וקיר רויאל (עם קרם דה קסיס). אלתורים לפי הטעם האישי מתקבלים בשמחה עם כל מיץ או מחית פרי אחרים, ו/או תוספות אלכוהוליות או סירופים שונים.

קוביות יין קפואות:

קוביות קרח אמנם מדללות את היין, אבל אם לשפוט לפי תמונות ברשתות החברתיות לא מעט אנשים שמחים לשתות את היין שלהם בדיוק ככה. עבורם יש לי הצעה לשדרוג: אפשר להשיג אפקט דומה של ריענון וקירור המשקה עם קוביות קפואות של יין. קוביות ורודות של רוזה שבתוכן הוקפא עלה בזיליקום, או טרגון, יכולות להביא טעם אחר לכוס סוביניון בלאן פשוט ולא מתיימר. כך גם קוביות רוזה שהוקפאו עם טיפונת מי ורדים, בכוס של פינו גרי. כמובן שאפשר להשתמש ביין בכל צבע ולהקפיא בתוך כל קוביה פטל, ליצ’י, נענע, או כל מה שמתחשק.

כדאי  לקחת בחשבון שקוביות יין קפואות לא מחזיקות מעמד זמן רב. אלכוהול קפוא תמיד יהיה פחות מוצק ממים קפואים והקוביות נמסות די מהר. מצד שני, גם קסם קצר מועד הוא קסם.

ג’לי:

כל יין (טעים) יתאים להכנת ג’לי. צריך רק להמתיק את היין, להוסיף ג’לטין ולתת לדמיון להמשיך מכאן. למשל: ציפוי ג’לי גוורצטרמינר ותותים על עוגת גבינה קרה; שכבות של ג’לי מוסקט מתקתק לסירוגין עם קרם פסיפלורה בכוס שקופה, עם פירות אדומים לצבע וקראמבל למרקם; ג’לי קאוה כציפוי דקיק ומבריק לזיגוג פאי פירות ועוד ועוד.

ריבת יין:

המרכיבים הבסיסיים הם יין, סוכר, מיץ לימון ופקטין. עם כל השאר אפשר לשחק. פקטין אפשר לקנות באבקה בחנויות שמוכרות ציוד לאוהבי אפיה, ובלעדיו הריבה לא תיקרש ותישאר סירופ (רעיון לא רע כשלעצמו). לצירוף הבסיסי אפשר להוסיף פירות, רק צריך להביא בחשבון שהם מפרישים נוזלים בזמן הבישול ואולי יהיה צורך בכמות גדולה יותר של פקטין. כמובן שאפשר להוסיף תיבול בזמן בישול הריבה, למשל: ריבת קברנה סוביניון עם רוזמרין, או עם צ’ילי, או עם תאנים ופלפל שחור; ריבת מרלו עם טימין, עם או בלי שזיפים; ריבת שרדונה עם עלי לואיזה או למון גראס- אינספור ווריאציות (ריבת בצל וחומץ בלסמי עם יין אדום? באמת שאין סוף לאפשרויות לגיוונים).

ברד:

מי שרוצה להכין סורבה אלכוהולי “פרופר” כדאי שישתמש במכונת גלידה, כי רק ככה אפשר להגיע לתוצאה חלקה, ואת כוסות ההגשה כדאי להקפיא כדי שהסורבה יימס לאט יותר. אבל כדי ליצור “ברד” אלכוהולי (וגם  לא אלכוהולי) לא צריך מכשור מיוחד- רק יין, סירופ סוכר ותוספות תיבול אם רוצים. מעבירים למקפיא בתבנית שטוחה, ומאווררים את התערובת עם מזלג כל חצי שעה, עד שהיא קופאת לגרגירים קטנים ועדינים. ערבוב תכוף יותר ייצור גרגירים עדינים יותר. אפשר להגיש ככה, בכוסות קפואות, עם כפית, ואפשר לערבל קצרות בבלנדר עם טיפונת ספרייט למשקה סמיך (slushy) וקפוא-למחצה שאפשר לשתות בקש.

אגסים מבושלים ביין:

הנישה של פרי מבושל בסירופ שמורה לקומפוט של הדודה, אבל אגס מבושל ביין אדום הוא יותר מגוון מכפי שנראה. אפשר לאכול אותו כמו שהוא או לצד יוגורט סמיך חמצמץ ואפילו מסקרפונה; אפשר לפרוס אותו למניפות סגולות על פאי פירות או אולי לחתוך לקוביות קטנות ולשלב בקינוח. את היין ממתיקים לפי הטעם ומוסיפים תיבול שאוהבים- הל, כוכב אניס, מקלות קינמון, כמה פרוסות תפוז או חתיכה מהקליפה. אם משתמשים ביין מרוכז עם גוף מלא, למשל סירה או מלבק, אפשר להוסיף קצת מים. את האגסים מקלפים ומכניסים ליין המתובל כשהוא כבר מבעבע, ומבשלים עד שהם מתרככים.