אם לא שמתם לב אז די חם בחוץ, מה שמחייב לשנות קצת את הרגלי צריכת היין. גלית בר־און עם כתבה קייצית על יינות שעשויים להקל את עומס החום. ספוילר: אפשר לשתות אדומים בקיץ גם ללא מזגן, בעיקר אם הם מגיעים מזנים שמתאימים לכך

באופן טבעי ובלי לחשוב על זה יותר מדי – אנחנו מתאימים את היין למזג האוויר ממש כמו את האוכל. כשחם, למשל, אנחנו מוותרים על תבשילי הקדירה הכבדים ובאותה נשימה אנחנו מדלגים על היינות שמתאימים לאותם תבשילים. ועדיין, כמו שקורה עם האוכל, יש מי שיתעקש על המרק שהוא אוהב גם באמצע אוגוסט, ויש מי שירצה את היין האהוב עליו, גם אם הוא מלא גוף וכבד, בלב הקיץ. בעולם שיש בו מזגנים זה בהחלט הגיוני.

למרות שיש מי ששומר אמונים למרק גם בקיץ, הנטייה הטבעית לעבור לתפריט קל יותר, שכולל פחות אוכל מבושל ויותר סלטים, מנות קטנות ונשנושים, לא פוסחת גם על שינוי בגישה לבחירת היינות שלנו. אז מה אנחנו שותים בקיץ, ובעיקר- איך נהנה מזה עוד יותר?

יינות לבנים: ברירת מחדל למי שמחפש יין לערב קייצי, ומסיבות טובות- הם קלים, לרובם יש חמיצות מרעננת, הם מלווים היטב את רוב מאכלי הקיץ והם מוגשים מקוררים, שזו הטמפרטורה המושלמת למשקאות בעונה הלוהטת. רק כדאי לזכור: טעמים וארומות ביין, כל יין, נפתחים ובאים לביטוי כשהוא לא מאוד קר. כדי להנות מהקשת המלאה של טעמי היין ולא רק מהחמיצות והקרירות שלו כדאי להוציא את היין מהמקרר, לחלוץ את הפקק ולחכות קצת (לחסרי הסבלנות- חצי שעה תספיק), כך הטמפרטורה שלו תעלה מעט והטעמים ייפתחו.

יינות רוזה: בדרך כלל יינות קלים, רעננים ומרעננים, שנועדו להילגם צעירים. מאחר ובתהליך הכנת רוזה המגע עם קליפות העינב הוא מאוד קצר, לא הרבה מטעמיו הזניים של הענב עוברים ליין, ומאוד קשה לזהות מובהקות טעמים של זן זה או אחר, וכך הופך הרוזה למאוד ורסטילי כשמדובר על התאמה לאוכל קל. מה שמספק את האופי לרוזה הוא פחות הזן או הזנים מהם הוא עשוי ויותר הבחירה הסגנונית של היינן – רענן וחד, פירותי ועגלגל, קליל יותר או כבד ראש, וכיוב’.

יינות כתומים: הרבה אנשים שלא מתחברים ליין כתום שתו אותו כשהוא מוגש ישירות מהמקרר, ויין כתום קר מדי מעניק חוויית שתייה שעלולה להיות לא נעימה. בשונה מיין לבן, ביין הכתום יש מגע עם קליפות העינב בתהליך העשייה שלו ולפיכך יש בו טאנינים, וכשהוא מוגש קר כל מה שמרגישים זה תחושה מכווצת ומרירה בפה. יין כתום צריך להגיש כשהוא בטמפרטורה של כ-14-16 מעלות, שאז הארומות נפתחות והטאנינים משתלבים במארג השלם ולא משתלטים עליו.

יינות מבעבעים: הקיץ הוא העונה של המבעבעים הקז’ואליים- פט נט, קאוה, פרוסקו ודומיהם. הם קלילים, פירותיים ושמחים, וכשהם לא עשויים בסגנון מתקתק הם מתאימים לקשת רחבה של מאכלים קיציים.

עוד על מבעבעים בשיטות הכנה שונות אפשר למצוא בכתבה הזו:

http://bit.ly/3FmRbuC

יינות אדומים: יין אדום קצת נדחק הצידה בקיץ, היין האדום ה”ממוצע” הוא מלא גוף יותר מיינות לבנים ורוזה ונותן תחושה כבדה יותר. אבל אין סיבה שמי שאוהב יין אדום לא ישתה אותו כל השנה, גם בקיץ. יש לא מעט יינות אדומים קלי גוף, עם חמיצות נעימה, לא מאוד טאניים ושעברו טיפול מינימלי בעץ, או בכלל לא. פרדוקסלית, יין טיפוסי מאזורי גידול עם אקלים חם פחות מתאים לקיץ. אלה בדרך כלל יינות שנוטים להיות מלאי גוף, עתירי אלכוהול וטאנינים ועם פחות חמיצות טבעית.

יין אדום לא נועד להיות מוגש קר. הטעמים שלו “נסגרים” והטאנינים נותנים תחושה לא נעימה בפה. עם זאת, יינות אדומים בסגנון הקל יותר בהחלט אפשר לקרר במקרר כחצי שעה לפני ההגשה. הנה כמה זנים אדומים שכדאי להכיר, שמתאימים לכל עונה, גם לקיץ:

פינו נואר: לפינו נואר יש תדמית אריסטוקרטית ובהרבה מקרים תווית מחיר שתואמת לתדמית. אבל מי שמתרחק מיינות הפינו נואר הקלאסיים של בורגון, שהם אכן יוקרתיים ויקרים, יכול למצוא באזורי אקלים קר יינות פינו נואר במחירים נגישים יותר, והם מעניינים ומעודנים, עם טעמי פירות אדומים וארומות סתוויות של אדמה רטובה וכמהין, שיכולים ללוות ארוחה של דג חמאתי, פסטה בפטריות או מגוון תבשילי עוף.

גאמיי: זן שהפך למזוהה עם אזור בוז’ולה שצפונית לליון. לכל אזור יין יש את היין המקומי שלו, שהוא זול ופשוט ומיועד לשתייה יומיומית ולצריכה מיידית, ובדרך כלל היין הזה מיועד לקהל מקומי ולא יוצא מגבולות האזור. בבוז’ולה הסיפור אחר. הגאמיי של בוז’ולה  רכש לו אוהדים נלהבים בכל העולם. חוסר המורכבות של היינות הפך מחסרון ליתרון, והם פנו – ועדיין פונים- לאנשים שרצו יין לא יקר ולא מורכב, שנועד לשתייה תוך כמה חודשים מהבציר, ושאהבו את טעמי הבננה ומסטיק-פירות של הגמאי של בוז’ולה. אולם כיום, גם בבוז’ולה וגם מחוץ לאזור אפשר למצוא יינות גאמיי מוקפדים, שהתרחקו מהיינות הפשוטים והפשטניים ההם, והם מקסימים לקיץ-  קלי גוף, עסיסיים וטעימים, עם ארומות פטל, דובדבנים ופרחים, שאפשר להגיש מעט מקוררים לצד ארוחה קלה.

בלאופרנקיש – טוב, אני קצת מרמה, זה לא ממש יין קליל, אבל הוא גם לא כזה שמצריך לצידו ארוחה כבדה. הוא לגמרי יכול להתאים לערב קייצי קז’ואלי (וגם- בואו לא נגזים. נכון, קיץ. יש מזגן) יש לו ארומות מקסימות של פירות אדומים ודובדבנים, עור, בשר מעושן ותבלינים חמים, והוא משלב נוכחות עם עידון.

אבל ההתאמה העיקרית של יינות (אדומים ואחרים) לקיץ היא סגנונית- יינן יכול לקחת זן ענבים “כבד” וטאני, ועם כורמות וייננות שמשלבים דיוק ויצירתיות לקחת אותו לכיוון קליל ונגיש. כך שבשורה התחתונה- התנסויות בסגנונות חדשים גוברות על כל הקווים המנחים האחרים.