מה הופך את היינות המיוצרים באיים למיוחדים כל כך? באיזה אי מייצרים יינות מזן הטראנטז ומה מייחד את הכרמים של סנטוריני? יאיר היידו עם כתבה שתגלה לכם כל מה שאתם צריכים לדעת על יינות שגדלים בלב הים

הניגודיות הסוערת של ים ויבשה

כמה מאזורי היין המעניינים ביותר בעולם הם למעשה איים. בין אם בים התיכון או באוקינוס האטלנטי גופי ארץ מוקפי מים מפיקים יינות המזקקים באורח נשגב את התנאים הנדירים שמתקיימים במפגשים הסוערים והמרגשים שבין ים ויבשה, מלח וסלע, אדם וטבע. הגיאומורפולוגיה (צורת ומבנה הקרקע) של אי עשויה גם היא להשפיע, שכן באיים תמצאו כרמים מדהימים הנטועים על מצוקים, על מדרונות תלולים או על מורדות הרי געש, ולפעמים ממש אל מול הים, באקלים ימי גשום ולח, מתון יותר מאקלים יבשתי. האיים יכולים להיות גדולים יחסית כמו במקרה של סיציליה, סרדיניה וקורסיקה, אך בין איי הים התיכון ומאות איי יוון יש גם קטנים יותר כמו סנטוריני, טינוס או סאמוס. בין האיים האטלנטיים חשוב לציין את אזורי היין של האיים הקנאריים, מאדיירה והאיים האזוריים.

זנים אנדמיים נדירים

התנאים הייחודיים ולא פעם דרמטיים של איים הביאו להסתגלותם של זני ענבים אנדמיים. אלו התאימו את עצמם לתנאי האקלים והטרואר, והתפתחו לעתים קרובות בבידוד על האיים. זנים כמו נרלו מסקאלזה, נרו ד׳אבולה או קאריקאנטה בסיציליה, טראנטז, ורדליו, אגרונומיקה וסאבוריניו באיים האזוריים ובמאדיירה, שיאקרלו וניילוצ׳ו בקורסיקה, ורמנטינו בסרדיניה וקורסיקה, אסירטיקו ומאברוטראגאנו בסנטוריני, וידיאנו בכרתים או ליסטאן בלנקו ונגרו באיים הקנאריים, מציעים כולם פרופיל ארומטי ייחודי ומרתק וחוויית חיך שאתם חייבים לנסות.

מבחר קרקעות 

לאיים רבים יש קרקעות ייחודיות. לעיתים מדובר בסלעי יסוד כמו בקורסיקה, בצפון סרדיניה או בטינוס שבאיים הציקלאדיים של יוון. כשהן וולקניות, כמו באיים האזוריים, בסנטוריני, או באטנה שבסיציליה, יכולים למצוא ביין טעמים וניחוחות מובהקים. דוגמא וולקנית מצויינת מציע האי סנטוריני שמתאפיין ביינות לבנים חדים, מלוחים כמעט, עם חומציות גבוהה ומינרליות מורכבת, עליהם תוכלו לקרוא בהרחבה בהמשך.

מופע מרהיב של טרואר

הטרואר – שילוב של קרקע, אקלים ואדם – מעניק ליין את אופיו הייחודי וטעמים וניחוחות יוצאי דופן. כאשר יינות האיים נעשים בידי כורמים המקפידים לשמר על ייחודיות הטבע, תפגשו בהם מאפייני טעם וריח חד פעמיים שאי אפשר לקבל בגידול ביבשה, זאת בשל התנאים האקלימיים והגיאולוגיים הספציפיים. 

הנה לכם כמה מאיי היין המפורסמים ביותר 

סנטוריני

האי היווני הדרמטי סנטוריני, הוא שרידיה של התפרצות אימתנית כפולה של הר געש, שהתרחשה לפני 3500 שנים. שתי שכבות של חורבן שנחשפו בכרתים, הנמצאת כ-100 ק״מ דרומה, מעידות כיצד מחקה ההתפרצות, שהייתה העזה ביותר שידע כדור הארץ בעשרות אלפי השנים האחרונות, את התרבות המינואית ששלטה באזור. יש המוצאים בענן האפר שעלה לשמיים ובגל הצונמי שיצר ההרס את ההסבר למכות מצרים ולחציית ים סוף. עבור חוקרים אחרים, זהו מקורה של האגדה על העיר האבודה אטלנטיס. לאחר ההתפרצות, קליפת כדור הארץ, שהיוותה את ההר הקדום, צנחה מטה אל בטן תא הלבה המרוקן לעומק של 400 מטר. מיד אחר כך פרצו מי ים לאזור הלוע (׳קַלְדֵּרָה׳), כיסו את האדמה שנפלה ויצרו לגונה ענקית שאורכה 12 ק״מ ורוחבה 7 ק״מ. היום, הלגונה מוקפת משלושה צדדים בצוקים רבי הוד של הקבוצה המעגלית של סנטוריני והאיים הקטנים יותר של הארכיפלג, ומציעה למבקרים בה מראה שקשה לשכוח.

כל מי שביקר בסנטוריני ראה את הר הגעש הדרמטי על אדמותיו השחורות הטובלות בתלילות מזהרת במי הים, שעליו גדלות סלסלאות קיני האסירטיקו היכולות לרוח. גפני אסירטיקו מעוצבות פה כסל נמוך על הקרקע הנקרא קולורה, בשיטה שנועדה להגן על הפרי מהרוחות החזקות שבאי, ומבוססת על ֿהידע של אלפי שנות היסטוריה של גידול יין. 

מי שחווה את הנופים המופלאים מבין באופן האינטואיטיבי ביותר שליינות האי חייב יהיה להיות טעם פראי וייחודי. זן האסירטיקו, שיכול לאנרגיה הפיזית והגיאוגרפית הזו, הוא האחראי לביטוי החד פעמי שיש ליינות סנטוריני. בין גפני האסירטיקו, האש הקרה והעצורה של המסלע הוולקני ורסס הים נוצר היתוך חד פעמי. הוא מעניק ליין טעם ייחודי שכשמכירים אותו קשה לטעות בו, שכן זהו זן שיודע להגיע ל-14% אלכוהול ועדיין להיות עם pH של 2.95 שאתם מוצאים בדרך כלל רק ביינות שמפניה.

מה אפשר להשיג בארץ

כיום ניתן למצוא יקבים כמו ארגירוס, קאראמולגוס, חצידאקיס, גאיה

לכתבה על הרנסננס של יינות יוון

סיציליה

ברוכים הבאים לסיציליה, האי הצמוד למגף האיטלקי כמין כדורגל משולש. גם אם תרצו, לא תוכלו להתעלם מהר הגעש הגבוה באירופה ואחד הפעילים בעולם, האתנה, 3330 מטר גובהו, אשר תושביו החקלאים מסרבים להתפנות, למרות הסכנה האמיתית, רק כי אדמות האפר הפוריות נותנות ליבול ארומות מעושנות שאין כדוגמתן. ואם לא די בכך, אז יצרנים מקומיים אף מבקשים להתנסות עם כרמים במיקומים שהולכים ועולים במעלה ההר, זאת במטרה ליהנות מקרקעות שחורות וגעשיות יותר שהושפעו מזרימת לבה רותחת ומאתרים גבוהים שמאפשרים תנאי גידול אופטימליים.

תוסיפו לכך את היותו של האי מקום הולדתה של המאפיה, את ארכימדס, את הקרבות עם קרתגו, וקיבלתם מקום מופלא, עשיר בהיסטוריה וביין, שמרתק את המבקרים בו ושיינותיו מבוקשים על ידי שוחרי יין בעולם כולו. 

זני הענבים המקומיים כמו נרלו מסקאלזה, נרו ד’אבולה או ענבים ילידיים אחרים כמו קאריקאנטה, קטראטו, אינזוליה ופראפאטו מציעים חוויית יין ארומטית געשית וייחודית. 

מה אפשר להשיג בארץ

כיום ניתן למצוא בארץ יקבים כמו אידה של אנג׳לו גאיה, טרה קונסטנטינו, טרה נרה, ג׳ירולמו רוסו, בנאנטי, דונאפוגאטה, פלאנטה טורי מארינו. 

קורסיקה 

כשאומרים קורסיקה, האי הרביעי בגודלו בים התיכון, המצוי דרום-מזרחית לצרפת וממערב לאיטליה, בצמוד לאי סרדיניה, יין הוא לאו דווקא הדבר הראשון שקופץ לראש. לחובבי הטריוויה, שמו של נפוליאון בונפרטה, שכיר החרב שנולד בקורסיקה וגדל להיות שליט צרפת, כנראה יעלה הרבה קודם. חובבי הטרקים הרגליים יחשבו על רצועת ההרים שמהווה שני שליש משטח האי ועל GR20, הטרק המאתגר מכולם, וחובבי החופים יחשבו על השמש ועל רוחות הים. חובבי ההיסטוריה, מצידם, יזכרו שצרפת כבשה את קורסיקה ב-1769, ושמה בכך קץ למאות השנים בהן עבר השלטון באי וההשפעה עליו בין ממלכות צרפת, איטליה, ספרד ואפילו אנגליה. אף על פי כן ולמרות הכול, אנחנו משוכנעים שאחרי שתטעמו את היינות של הרוזן אבאטוצ׳י, היקב הקורסיקני החשוב ביותר, מפת האסוציאציות שלכם תשתנה ויין קורסיקני יקבל בה את המקום הנכון והראוי.

לקורסיקה תשעה אפלסיונים (אזורי גידול יין מוגנים) עם אקלים יבשתי, שלג הרים בחורף וחום רב בקיץ. האי עשיר מאד מבחינה גיאולוגית עם מגוון עצום של קרקעות שונות מגיר וחרסית, דרך אבן חול ועד לקרקעות וולקניות באזורים הגעשיים, ועדיין חלק הארי של האי של נפוליאון עשוי גרניט כאשר שני שלישים של האי יושב על המסלע העתיק.

הרוח חוצבת את התפאורה כשהמיסטרל האגדי נושב מצפון והסירוקו בונה קיטור מדרום. ורמנטינו, הידוע גם בשם רול, הוא הזן הלבן החשוב ביותר ובאדומים אלו בעיקר הזנים שיאקארלו (מאמולו בטוסקנה) וניילוצ’יו הלא הוא הסנג׳ובזה.

מה אפשר להשיג בארץ

יינות קורסיקה נדירים ומבוקשים מאד, ובארץ ניתן להשיג את היינות הנפלאים של אבאטוצ׳י.

לנזארוטה

לנזרוטה הוא אי בארכיפלג של האיים הקנאריים הממוקם כ-120 ק״מ מהחופים המערביים של מרוקו. לאחר שהתפרצות געשית הרסנית בשנות ה-1700 גרמה לתושבים לחשוב מחדש על שיטות החקלאות, הם פנו לענבי יין המשגשגים באדמה הוולקנית.

ענב malvasía volcánica הוא הזן המרכזי של באי, והוא נטוע באדמה השחורה בתוך סדרה של גומחות חפורות חלולות המוגנות מפני הרוח על ידי מחסה של לבני אבן בצורת פרסה. הפרופיל הנמוך מגן על הצמחים מפני התייבשות ברוח. הגפנים המרווחות הללו נראות מהאוויר כמו קשקשי דגים הפרושים באופן מרהיב לאורך הנוף.

האיים הקנאריים

אם לנזארוטה מפעימה את העין מבחינת נופי הירח הבראשיתיים שלה, הרי שהאיים הקנאריים ובמיוחד טנריפה ולאס פאלמאס לא רק שאינם קוטלי קנים אלא יינותיהם זכו להצלחה יתרה והפכו עם השנים למיוחדים ולמרתקים בעולם ולמושאי הערצתם של סומליירים רבים.

האיים הקנאריים, (Canary Islands) שנמצאים תחת שליטה ספרדית אך למעשה קרובים יותר לחופי מרוקו, הם מאזורי היין העולים והטרנדיים של השנים האחרונות. מיקומם הגיאוגרפי של האיים הופך אותם לאזור היין האירופאי הטרופי ביותר. השמש הקופחת, זו שמושכת לשם מיליוני תיירים מדי שנה, לא עושה חיים קלים ליצרני היין, כמו גם הלחות הגבוהה שאופיינית לסוג האקלים הזה. למרות שהתנאים אינם אידיאליים, הפקת יין קשורה היסטורית לפעילות באיים, והיא התקיימה בעיקר באתרים גבוהים יותר של האי, 500-1000 מטר מעל פני הים, שאפשרו לשמר ביינות את הרעננות והחמיצות. גורם משמעותי נוסף הוא הקרקע הוולקנית המקומית שמספקת ליינות מרכיב מינרלי מלוח.

עם אדמה וולקנית, כרמים בני מאה שנה וזנים מקומיים שאת שמם לא שמעתם עד היום- האי טנריף מספק מופע יין דרמטי שמסעיר את עולם היין בשנים האחרונות.

מה אפשר להשיג בארץ

בארץ ניתן למצוא לשמחתנו יצרנים נפלאים שהיינות שלהם עוצרי נשימה ממש. אנווינאטה, סוארטס דל מארקז, או בורחה פרז, עושים יינות עם מינרליות נשגבה, ריחות של עשן ומלח שלא ניתן להשאר אדישים למולם.

האיים האזוריים

הארכיפלג האוטונומי שנמצא מערבית לליסבון, במקום מפגשם של הלוחות הטקטוניים של אפריקה, אירופה ואמריקה, נתגלה במאה ה-14 על ידי הפורטוגזים. משערים שאת הגפנים הראשונות הביאו לכאן מיד אחר כך נזירים פרנציסקנים מפורטוגל או מהאי מאדיירה. אפשרות שניה היא שהיה זה ׳הנרי הנווט׳, הנסיך הפורטוגזי יורד הים ומגלה הארצות, שנשא עמו זמורות גפן מכרתים או מקפריסין. כך או כך, הנזירים היו אלה שסיקלו את האדמה מגושי הבזלת הגעשית שהיו בה, ובמאמץ תכנוני והנדסי לא מבוטל הקימו מהם מארג מורכב של חומות סביב השדות שפינו מסלעים. אותן חומות, מבוך של תאי ׳קוראיש׳ (Currais) ששמרו על גפני הפרא מפני רוח הים המלוחה, הוכרו על ידי אונסק״ו כבעלות ערך היסטורי ותרבותי המקנה להן חשיבות עולמית, וב-2004 זכו להגנת הארגון ולתמיכתו בשימורן. אם תבקרו בפיקו, האי הראשי בקבוצה, אין לנו ספק שתעמדו משתאים מול תחרת החומות שמשורטטת על דפנות ההרים, אשר יוצרת מיקרו אקלים ייחודי עבור הגפנים שחוסות בה.

הנזירים נטעו כרמים בכל תשעת האיים, ואלה שגשגו בהיעדר מחלות או אויבים טבעיים באקלים האטלנטי הממוזג והלח. היין האזורי, שהיה אז יין מתוק ועשיר, זכה להצלחה גדולה, ובשיאה, בתחילת המאה ה-19, נשלחו כ-13.5 מיליון ליטר למושבות פורטוגזיות בארצות הברית, אפריקה ודרום אמריקה, וכן לרוסיה ולאנגליה. אלא שבסופו של דבר הגיעו גם המזיקים. תחילה קמחון, אחריו כשותית שחובבת לחות, ולבסוף גם כנימת הפילוקסרה, עד שחייהם הקלים של הנזירים הסתיימו. גפן היין האירופאית, כפי שהוכרה עד אז, נכחדה, וזנים היברידיים עמידים יותר (ומעניינים הרבה פחות), כמו גם צמחי חקלאות נוספים, הובאו בניסיון להחליף אותה. 

היום מצויים כרמים רק על שלושת ׳האיים המרכזיים׳: פיקו, האי הסלעי שעליו מתנשאת הפסגה הגבוהה בכל פורטוגל, גרסיוזה וטרצ׳יירה. פיקו נחשב לטרואר המשובח ביותר, אף כי האדמה בו כה מעטה ודלה, שלעיתים נאלצים לתגבר אותה באדמה מאיים אחרים. על פי כללי האזור, מותרים בו לשימוש 15 זנים אדומים ו-18 לבנים, רבים מהם בין לאומיים. הזנים המקומיים והמסורתיים, שאותנו מן הסתם מסקרנים יותר מכל, הם הלבנים ורדליו, ארינטו דוס אסורש וכן הענב הידוע במליחותו, טראנטז דו פיקו (כנראה צאצא של ורדליו וטרוסו). ואכן, בעוד זנים אדומים לא תמיד מיטיבים להבשיל בתנאים הקיימים באי, הלבנים מבשילים היטב ושומרים אגב כך על מורכבות מינרלית יוצאת דופן וחמיצות חדה ונהדרת.

תעשיית היין הנשכחת של האיים האזוריים מתחדשת ממש בימים אלה, הרבה הודות ליוזמה המופלאה של יקב אזורש ויין קומפני. במטרה לחדש את הכרמים הנשכחים, להציל את זני העבר ולהוכיח שעם השקעה נכונה ניתן להפיק באיים האזוריים יינות ברמה שאיש לא העז לחלום עליה, חבר היינן הצעיר והדינמי, אנטוניו מאסאניטה, לפיליפה רוקה ולחברת אינסולה וינוס. אנטוניו, שחי באלנטז׳ו שבפורטוגל, הוא בן לאב יליד האיים האזוריים. ב-2010, לאחר שהוזמן לפיקו לצורך העברת סדנא על יין, הוא נחשף לאיכות הענבים של האי. אחוז התרגשות הוא הבין את הפוטנציאל שלמימושו הוא שואף מאז שנה אחר שנה. 

בדיוק כמו בסנטוריני, הכרמים באיים האזוריים מלמדים שיינות גדולים לא באים בקלות. באי פיקו, שבמרכזו מתנשא ההר הגבוה ביותר בפורטוגל, נטועים הכרמים בצורה טבעתית ממש לקו החוף. הסיבה המרכזית לכך היא שאת ההר אופף במשך היום ענן ערפילי שמתפזר רק לקראת שעות אחר הצהריים, כך שנטיעה לעומק היבשה תמנע מענבים את אור השמש לו הם זקוקים. הגפנים, שנטועות בתוך המתחמים המגודרים, גדלות פרא וממש מתפלשות בחול לצורך הגנה מן הרוח והמלח שניתז מהים, מה שהופך את מלאכת הבציר לקשה במיוחד. האדמה דלה והיבולים נמוכים במיוחד. לא בכדי, מחיר לקילו ענבים בפיקו הוא מהגבוהים שיש היום בעולם היין ומחירי היינות, שהפכו למבוקשים בקרב סומליירים יודעי דבר, הם מהגבוהים שביינות פורטוגל.

מה אפשר להשיג בארץ

בארץ ניתן למצוא את היינות מאגמה של אנסלמו מנדש ואת פורטפוליו היינות הרחב של אזורש וויין קומפני.  

מאדיירה

מאדיירה הוא אי וולקני באוקיינוס ​​האטלנטי וידוע בייצור יינות מחוזקים העוברים תהליך של חימצון המעניק מורכבות ועומק טעמים שאים שני להם. את העושר של מאדיירה נסקור בכתבה מיוחדת בחודשים הקרובים.  

מה אפשר להשיג בארץ

בארץ תוכלו למצוא את היינות של בארבייטו 

יינות של איים תופסים מקום הולך וגדל בקרב חובבי היין  

ישנם איים רבים נוספים ברחבי העולם הידועים בייצור היין הייחודי שלהם. קפריסין, סאמוס, רודוס וקפאלוניה ביוון, איביזה בספרד, איסכייה ואלבה באיטליה, מלטה, ואם נלך רחוק יותר אזי שטסמניה בדרום אוסטרליה והאי וואייהיקי בניו זילנד, כולם מציעים הזדמנות לטעום את הטיפוסיות של הטרואר הייחודי שלהם.     

אנחנו בצ׳ירז שמחים להציע לכם עשרות יינות מאיים שונים, ומרגישים ברוכים שאפשר כיום להעניק לחובבי היין בישראל עושר שאי אפשר היה אפילו לחלום עליו לפני שלוש שנים.

מקווים שנהניתם מהקריאה ועד לסדנת איים בזרם שתתקיים במרץ יש לכם הזדמנות לנצל את הפלאש סייל השבועי שלנו כדי לגלות את אחד העולמות המרתקים ביותר והמוכרים פחות של היין.

Cheers