אם היינו צריכים להסתפק בשתי מילים כדי לתמצת את 1200 שנות היין של ריינגאו, אזור הטירות שבגדה הימנית של נהר הריין בגרמניה, היינו כנראה אומרים שלוס יוהניסברג - היקב ממנו מגיע היין שבידיכם. בטירה זו, ב-1720, ממש לפני 300 שנים, קיבל הנסיך אבוט קונסטנטין, שהיה אציל מרחיק ראות, החלטה שנדמתה תמוהה, ונטע בכל הכרם כולו רק זן אחד, ריזלינג. מהלך זה שינה את פני ההיסטוריה, שכן עד אז בכרמים היו נטועים תערובות של זנים, ובריינגאו כיכבו בכלל ענבי מוסקט ואורליאן. קונסטנטין קנה 38,500 שתילי ריזלינג שחשבונית המקור בגינם מוצגת היום בטירה לצד אלמנטים היסטוריים נוספים, ונטע אותם על גבי 810 הדונם שהיו ברשותו. זה היה צעד ראשון בדרך שתוביל אל הכורמות האיכותית של תקופתנו. אותה חריגה מהמסורת היוותה ניסוי בקנה מידה גדול וטמנה בחובה את האפשרות לעשות דברים בדרך שונה מהמקובל כדי לבדוק אם התוצאה המתקבלת עדיפה. אם תהיתם, אז הניסוי הצליח מעל למשוער ולמעשה מאז ועד היום ׳שלוס יוהניסברג׳ הוא שם נרדף לריזלינג (עד שהזן עצמו מכונה לעיתים קרובות יוהניסברג ריזלינג).
אבל אל תטעו, בכך לא תמו המוצגים ההיסטוריים בחצר הטירה. מוצג מפורסם נוסף, ש-100,000 המבקרים שהיקב מארח מדי שנה בשנה מקפידים לצלם, הוא פסל שמציג רוכב על סוסו. סקרנים? ובכן, השנה היא 1775. הענבים הבשילו, ושליח בהול יצא עם דגימת אשכולות ומסמכים אל הנסיך, שרק בכוחו לאשר בחתימה רשמית להתחיל לבצור. מסיבה לא ידועה, יש האומרים שהנסיך נלקח בשבי שודדים, חזרתו של השליח התעכבה מספר שבועות. בסופו של דבר, לאחר שראה בעיניים כלות את הענבים שלו מצטמקים והולכים, ה-Cellar Master, ראש היקב, קיבל החלטת מפקד בשטח והכריז על בציר. בענבים, שהיו עם אחוז סוכר גבוה ואחוז נוזל נמוך, חלקם ודאי עם בוטריטיס (רקבון אציל), הוא טיפל בדרך הרגילה. לאחר שהתסיס אותם, קיבל לראשונה את מה שיקראו לימים ׳שפאטלזה׳, ׳אאוסלזה׳ ועד ל׳טרוקנברנאאוסלזה׳ בגרמניה, מה שקרוי ׳לייט הארבסט׳, ׳ונדאנז׳ טארדיב׳ או ׳בציר מאוחר׳ בשאר העולם. אלו יינות עשירים בטעמיהם ובעלי גוף פוטנציאלי, שיכולים לנוע ממתוק וקל למתוק מאד, אך כיום יכולים עם להיות יבשים עם גוף מלא. בעקבות תגלית השפאטלזה, בשלוס יוהניסברג ובגרמניה כולה נעשתה חשיבה מחודשת בנוגע להבשלה ומועד הבציר. ביוהניסברג לדוגמא, שמו להם למטרה להגיע עם יבול מתאים לבציר מאוחר. ואם זה לא מספיק, האייסויין (Eiswein), אותו יין מרוכז, המצוי בראש פירמידת היינות הגרמניים, שעשוי מענבים שהבשילו ושקפאו בטרם נבצרו, נעשה אף הוא לראשונה פה ביוהניסברג, בשנת 1858.
ואם הזכרנו את פירמידת היינות הגרמנית, אז ב-1820 החליטו בשלוס יוהניסברג לסווג את איכות הענבים בקטגוריות שבאו לידי ביטוי בסוגר צבעוני על הבקבוקים. כיאה לאזור צפוני שהאתגר שעומד בפניו היא הבשלת הענבים, האיכות נקבעה לפי רמת הסוכר בענבים, והיא שהיוותה את הבסיס לחלוקה הדומה שהתקבלה בגרמניה כולה מאוחר יותר, ושרק בשנים האחרונות הולכת ומשתנה.
כראוי ליקב שהתיעוד הראשון שלו הוא מ- 817, למרתף של הטירה קוראים 'ביבליוטקה סבטרניאה'- הספרייה התת- קרקעית. מאוחסנים בה 27,000 בקבוקים מבצירים מובחרים מן העבר, מהם בני עשרות ואף מאות שנים. לאחרונה נמכר בקבוק כזה במכירה פומבית ב-18,000 יורו. בהצלחה אם הרגע החלטתם לחכות ולא לפתוח את שלכם!
חבל הריינגאו מוגן מצפון על ידי רכס הררי מיוער שנקרא הטאונוס, כך שהוא ממש חולש על הטירה ומגן על הכרמים מפני רוחות הצפון הקרות. בדרום, למרגלות האחוזה, משתרע לו הריין, רחב כמו אגם ומחזיר את קרינת השמש. כרמי יוהניסברג נטועים על שלוש גבעות בשיפוע של 50 מעלות, שאדמתן הייחודית, חצץ דחוס בקוורץ, שומרת על טמפרטורה טובה, מנקזת מים ומספקת מינרליות מושלמת לריזלינג. העבודה בכרם נעשית בצורה הטבעית ביותר האפשרית ועם מינימום התערבות. הבציר ידני והיינן גרד ריטר משלב ביקב בין מסורות ארוכות שנים וטכנולוגיה חדשנית. התסיסה מתבצעת במיכלי נירוסטה מבוקרי טמפרטורה או בחביות אלון גדול והעץ בו משתמשים לחביות גדל באחוזה. היינות מסומנים בסרט צבעוני על צוואר הבקבוק המסמן איכות עולה. צהוב (גלבלאק), ברונזה (ברונזלאק), סילבר (סילברלאק), זהב (גולדלאק).