יקבים רבים עוטרים לראשיהם זרי תארים שיווקיים ערטילאיים כגון ׳בוטיק׳, ׳משפחתי׳ או ׳אסטייט׳. חלקם באמת בגודל הראוי לכינוי בוטיק ובאחרים אכן עובדים בני משפחה. ישנם אפילו כאלה שהכרמים כולם בשליטתם המלאה, בבעלותם או באזור הגאוגרפי שלהם, תלוי בהגדרה שנבחרה בעת ההכרזה. אז בתוך העמימות הזו, יקב פלם ניצב כמגדלור, ואורו נותן משמעות גם למילים שנשחקו מהשימוש הלא-תמיד מכבד שנעשה בהם. קשה להחליט במי מבני משפחת פלם נכון לפתוח את הסיפור. אם מפני שיבה תקום, אז האב ישראל פלם סיים ב1968- את לימודי הכורמות והייננות שלו באוניברסיטת דייויס בקליפורניה והיה בכך לבוגר הישראלי הראשון של המוסד המכובד. הכרמים הניסיוניים של דייויס ואלו של סטלנבוש בדרום אפריקה, שם עבד ישראל, היו גם מגרשי המשחקים הראשונים של גולן פלם, הבן הבכור של ישראל ושל קמי אשתו. כשהמשפחה חזרה לארץ, האב התמנה כיינן הראשי של כרמל, אז היקב הגדול במדינה, ומגרש המשחקים של גולן ושל גלעד, הבן השני, נדד איתו למרתפים הקסומים בראשון לציון. אך למרות שאין ספק שאת החיבור לתחום היין קיבלה המשפחה כולה מישראל הפטריארך, הוא השכיל לתת לבניו מרחב צמיחה משל עצמם. האב המשיך בקריירה הנפרדת שלו כשהוא תומך כל העת במיזם המשפחתי ומגבה אותו עם הניסיון המקצועי העצום שלו. אם השאלה תהיה מי הגה את הרעיון להקים את היקב, נתחיל דווקא בגולן. לאחר שסיים תואר ראשון בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, המשיך לאוניברסיטת פיאצ׳נזה באיטליה שם קיבל את התואר השני שלו, הפעם בייננות. הוא נשאר בטוסקנה וכשעבד ביקב הנודע קרפינטו, נבט בו החלום על הקמת אחוזת יקב במודל אירופאי. את חלומו זה חלק עם האח גלעד כשהאחרון בא לבקרו. בקרפינטו הבין גולן כי בליבה של עשייה ייננית איכותית טמון קשר אינטימי אמיתי בין היינן לכרמיו. כפי שנראה, הבנה זו השפיעה מאד על הגישה המקצועית של פלם, והיא שעומדת בבסיס מהלכים מהפכניים שהיקב מבצע בימים אלה ממש. מאיטליה המשיך גולן ליקב טינטרה במקלארן וייל שבאוסטרליה, על מנת להתמחות בייצור יין באקלים חם שדומה לזה שיש בישראל. ב1998- חזר לארץ, ועם גלעד שסיים אף הוא את לימודיו והתמחה בניהול ושיווק, החלום החל קורם עור וגידים. אבל כולנו יודעים שצריך לחפש את האישה, ובמקרה הזה מדובר באם קמי, אשת עסקים חריפה ונחבאת מאור הזרקורים, שנתנה לבניה רוח גבית חשובה מאין כמותה. היא הסתכלה על הרעיון הנועז של בניה בעין יפה, השכילה לבדוק את ההיתכנות הכלכלית שלו ואף גייסה עבורו הון בסיסי. יחד בנו מודל שהתגלה כנכון וכלל בניית תזרים ראשוני מעסק מקביל של יבוא יין, ״הגפן״, שפועל עד היום. קמי אף עזבה את מיזם לימוד האנגלית המצליח שהיה לה באותה העת על מנת להתפנות ולהצטרף לבניה. היא סייעה להם בכל, כולל עבודות כפיים סביב השעון, עד שרווח קצת וניתן היה לגייס עובדים נוספים. כיום היא מנהלת את הכספים והיצוא, גלעד הוא המנכ״ל, והאחות הצעירה גפן, האחרונה לעלות על העגלה משפחתית, היא מנהלת השיווק. היין הלבן הגבוה של היקב, קמליה, היה מתנת ההוקרה והתודה של השלושה לאימם ביום הולדת עגול, אותו חגגה לפני מספר שנים. היקב מוקף הכרמים כשר מ.2010- הוא מצוי באשתאול שבהרי יהודה, למרגלות יער הקדושים, במבנה טוסקני עם חדר טעימה ומרפסת אירוח נפלאה שמשקיפה סביב. המבקרים בו יכולים להתרשם ממפת חלקות הכרם, המטופחות שנה אחרי שנה עבור יקב פלם, ולטעום מן היינות שנעשים מהן. מן ההתחלה שאף גולן להפיק את היינות הטובים ביותר, יינות בעלי זהות מקומית, אלגנטיים ומאוזנים, בהם הפרי מתובל בעץ שאינו מאפיל, ועם הזמן התגבש אצלו סגנון שהולך ונעשה ברור יותר ויותר. סגנון אישי זה משתקף ב180,000- הבקבוקים שמיוצרים ביקב פלם מדי שנה. גולן השקיע אנרגיה מרובה בתהליך החיפוש אחר החלקות הנכונות, כאלה שיש להן מאפיינים פיזיים הולמים לכרם איכות, כמו גובה, משרעת טמפרטורות, סוג קרקע, מפנה ושיפוע. הוא נטה להשתמש בפרי מחלקות גליליות עבור היינות הגבוהים שלו מן הסדרות ריזרב ונובל, ובפרי מחלקות מהרי יהודה עבור הפלם קלאסיקו, הרוזה והפלם הלבן. בשנים האחרונות הוא צובר בטחון בטרואר של הרי יהודה והולך ומהדק את השקפת העולם הייננית האזורית שלו. הדבר קורה בין היתר במסגרת ההתארגנות המכונה ׳יקבי הקוורטט׳, במסגרתו מתאגדים ארבעת יקבי האיכות של הרי יהודה )קסטל, צרעה, ספרה ופלם(, וההכרזה על אזור היין יהודה כאזור היין הראשון בישראל. בתוך כך, לאחרונה החליטה משפחת פלם שעד 2025 היקב יהיה עצמאי ומקומי לחלוטין. כל הפרי יגיע מהרי יהודה בלבד ומכרמים שבבעלות היקב. הסכמי קניית פרי מכרמים אחרים, למשל בגליל או במטע, יסתיימו. לאחר שאותרו קרקעות מתאימות, 150 דונם בגבעת ישעיהו ו150- דונם על גבי טרסות ישנות באבן ספיר, החלה הכשרת הקרקע. בשיתוף עם יועצת ההקמה, הכורמת נועה מעוז, נבחרו זנים ים תיכוניים, סומנו שורות, ובשנתיים האחרונות בוצעו נטיעות על טראסות שמספקות נוף עוצר נשימה. מדובר בתהליך אמיץ, מסובך ויקר, קל וחומר ליקב שכבר מבוסס ומייצר את יינותיו מאז הקמתו בהסתמכות חלקית על פרי גלילי. יחד עם זאת, אנחנו בצ׳ירז מברכים את משפחת פלם על ההחלטה החשובה הזו, שאין לנו ספק שתביא לקפיצת מדרגה באיכות היין, וכבר חסרי סבלנות לטעום את הטרואר החדש ביינות פלם!