זה לא סוד שיין ומשפחה הולכים יד ביד באיטליה, וכאשר זה מצליח במיוחד המשפחה הופכת אט אט לאימפריית יין שחולשת על יקבים רבים, לעיתים אף באזורי יין שונים. דוגמאות לא חסרות: גאיה, אנטינורי, פרסקובלדי וגם משפחת זונין. צמיחתן של אותן משפחות לחברות יין מביאה בדרך כלל למצב שבו מועסקים כל בני המשפחה בתפקידים השונים בחברה, החל בתחום המקצועי שקשור ביין וכלה בתחום העסקי. זהו אמנם מצב מבורך לעסק משפחתי משגשג, אך לעיתים הוא מטשטש מעט את זהותם של בני המשפחה, בעיקר בני הדורות הצעירים, שנולדים לתוך מותג מוכר וחוסים בצילו. בעיה? לא אם תשאלו את לורנצו זונין, שמצא דרך לשלב בין העסק המשפחתי לביטוי אישי, קטן ואינטימי. בכל מה שקשור בגפן ויין, ההיסטוריה של משפחת זונין, שבסיסה באזור ונטו שבצפון איטליה, הולכת אחורה עד שנת 1821, אולם הצעד המשמעותי הראשון נעשה ע"י דומניקו זונין ב-1921, עם הקמתה של חברה שניהלה את הכרמים המשפחתיים. האירוע החשוב השני על ציר הזמן המשפחתי התרחש בשנת 1960, עם הצטרפותו לעסק של ג'יאני, אחיינו של דומניקו. זו הייתה תקופה שבה עסקי יין איטלקיים החלו להתפתח וג'יאני שם לעצמו למטרה להביא את העסק המשפחתי לכדי הצלחה עולמית. חלומו של ג'יאני החל לקרום עור וגידים עם רכישתה של אחוזה בפריולי, שסימנה את היציאה מאזור ונטו ובשל כך עוררה ויכוחים משפחתיים. משם נסללה הדרך לרכישת אחוזת יין נוספת בקיאנטי שבטוסקנה והיום מחזיקה החברה בתריסר יקבים, מתוכם עשרה ברחבי איטליה, אחד בארה"ב ואחד בצ'ילה. הספק לא רע בסך הכל. לורנצו זונין, איש יפה-תואר כפי שאתם יכולים ללמוד מתמונתו, משמש כשגריר של משפחת זונין ברחבי העולם. הוא האיש שמתראיין ומייצג את העשייה המשפחתית אל מול עיתונאים, מבקרי יין וסומליירים. אך לורנצו, מה לעשות, אוהב גם להמיר את חליפת הארמאני במדי עבודה וללכלכך את ידיו במלאכת הפקת יין. כדי להגשים את עצמו, כפי שחלם, הוא רכש לפני יותר מעשור את אחוזת סן כריסטופורו שבמארמה, טוסקנה, ממש לחופי הים התיכון. מאז הוא מחלק את זמנו בין שני התפקידים של חייו, ואם לשפוט על-פי התוצאות, הוא עושה זאת בהצלחה רבה. פּוֹדֶרֶה סַן כְּרִיסְטוֹפוֹרוֹ היא אחוזה בת המאה ה-19. באותה עת התגוררה באזור משפחת חקלאים וכאשר הצעיר מבין האחים, כריסטופורו היה שמו, הגיע לבגרות והתחתן, סייעו לו אחיו לרכוש משק משל עצמו. כריסטופורו גידל באחוזה עצי זית, חיטה וגפנים, עד שגויס להילחם במלחמת העולם הראשונה ולא שב. מאז ננטשו כרמי האחוזה למשך יותר משמונים שנה. היום חולש לורנצו על שטח של ארבע-מאות וחמישים דונם, שמתוכם מוקדשים כמאה וחמישים דונם לגפנים בהם נטועים זני סנג'ובזה, פטי ורדו, סירה, ורמנטינו וטרביאנו. העשייה בכרמים ביודינמית, במטרה לקבל פרי שמכבד את האדמה עליה הוא צומח, באופן שמתכתב גם עם שאר הגידולים החקלאיים של האחוזה. הפרי המצוין מאפשר ללורנצו להפיק ממנו יין שתואם את פילוסופיית העשייה שלו, שדוגלת בעשיית כפיים משמעותית לצד סיוע טכנולוגי מדוד במקומות שבם הוא נזקק לטובת היין. היקב מייצר חמישה יינות, אחד לבן וארבעה אדומים, והוא בהחלט אחת התוספות המשמעותיות לאזור היין המתהווה של מארמה, שקיבל מעמד של DOC (אפלסיון ממוסד בפני עצמו) רק בשנת 2011.