ג׳ורג׳ סקוראס, אחד ממחוללי הרנסאנס של יינות יוון, נולד בצפון מזרח הפלופונז, אותה רצועה הררית בחצי האי שבדרום יוון, בעיר העתיקה ארגוס. בתחילת שנות ה-80׳, תקופה בה מתי מעט מבין יצרני היין היווניים הפיקו יין ברמה עולמית או נשאו עיניהם לרמה זו, סקוראס כבר הרחיק ראות ולמד ייננות בדיז׳ון שבאזור בורגון בצרפת. איש מחוץ ליוון לא התעניין באותה עת בזנים מקומיים עם שמות שוברי שיניים, כמו מוסכופילרו או אגיורגיטיקו, ויינות יווניים יועדו בעיקר לצריכה מקומית בתקווה שיום אחד יפלסו את דרכם לשוק העולמי. סקוראס, אדם מוכשר וחדור חזון, השכיל לשלב מסורות גידול ענבים מקומיות בנות 3000 שנים עם עשייה ייננית מודרנית, כדי להגיע לתוצאות נפלאות ולהצליח להציע אותן לעולם כולו. פריצת הדרך ,כמו באזורי יין רבים אחרים שחיפשו תשומת לב, נעשתה בעיקר באמצעות זנים שאינם מקומיים, ויונייה למשל, אם כי בהמשך ניתנה הבמה המרכזית לזנים שמקורם ביוון.
כמו רבים אחרים, סקוראס הפך ליינן במקרה. בגיל 18 הוא נסע לצרפת ללמוד כימיה. באחד הימים הסיע את אחד המרצים שלו למונפלייה. ״מצאתי את עצמי בים של כרמים״ הוא מספר על אותו יום. ״הם היו נקיים. יפים. מסודרים. ואז הגענו לשאטו. שער הברזל הגדול נפתח, והיה שם יין, וטעמנו עוד ועוד, ואלה היו היומיים היפים בחיי. הבנתי שאני רוצה לעשות יין, ולהפתעתי גיליתי שהאוניברסיטה בה למדתי מציעה בזה תואר. לא ידעתי שזה קיים״.
עם סיום הלימודים ולאחר התמחות מקצועית בשמפיין, בורדו, בורגון, ובהמשך באיטליה, חזר בשנת 1982 ליוון. בארבע השנים הבאות, שנים שהשפיעו עליו מאד, עבד עם ניקולאס קוסמטטוס מיקב ג׳נטיליני, שנחשב לחלוץ עשיית היין המודרנית ביוון, וצירף פרוטה לפרוטה. ב-1986 חסך מספיק כסף לרכישת ענבים, שכירת ציוד בסיסי והקמת יקב גאראז׳ קטן אצל אביו בכפר פירגלה שבשולי העיר ארגוס. הוא עבד ידנית, באופן אינטנסיבי ובקנה מידה קטן, וייצר כ-6000 בקבוקים. רק כשהרגיש בטוח יותר עבר לכפר גימנו שבאזור היין נמאה. לאחר שהשקיע אין סוף שעות בלמידה חקרנית של הביטוי המקומי לזן אגיורגיטיקו, הזן היחידי המותר על פי כללי אזור נמאה, היה ליינן הראשון בעולם שערבב זן זה עם קברנה סוביניון. ״רציתי יין שאפשר יהיה ליישן, והיה חסר לי ניסיון ארוך שנים עם אגיורגיטיקו, לכן הוספתי קברנה סוביניון למטרה הזו" מתאר סקוראס כיצד נולד היין האייקוני שלו ״מגה אואנוס״, המיוצר עד היום. " לא ידעתי שאני מחולל מהפכה".
בנוסף ליכולת שלו לעסוק בפרטים, סקוראס הוא גם איש של התמונה הגדולה. זו התחוורה לו כבר כשניסה לשווק את יינותיו, שהיו יקרים בהרבה מהמקובל בשוק. על מנת לקדם את המודעות ליינות איכות ביוון הוא עבר ממסעדה למסעדה כאיש מכירות פשוט. כדי להצליח לייצא הוא חיבר את היצרנים המודרניים לפעולה משותפת: ״במקום לדרוך אחד על השני עשינו דברים יחד, ועכשיו, אחרי 30 שנה, כולנו חברים״ הוא נזכר. ״70 יקבים מסחריים פעלו ביוון בשנות ה-80, ובשנת 2010 היו כבר כ-1000. בשלב הזה, היין שבא מיוון היה תחרותי והציע מחיר טוב. הוא החל ליצור לו שם עולמי וזה היה הזמן הנכון להציע ייחוד, לדבר על טרואר ועל זנים מקומיים. לונדון הייתה הראשונה להקשיב. התיירים חזרו הביתה נלהבים וביקשו את היינות היווניים שפגשו ביוון בברים ובמסעדות שלהם. אחר כך זה היה יותר קל״. עם השנים צבר סקוראס בטחון יינני וגם בטחון בכישורי השיווק והפוליטיקה שלו, מה שהביא אותו להיות ראש האיגוד היווני ליין, במקביל לעבודתו ביקב.
בשנת 2004 עבר היקב למשכנו הנוכחי במלאנדרני. 800 דונם כרמים מספקים ענבי איכות מזנים מקומיים ובין לאומיים ליקב מודרני המהווה אבן שואבת תיירותית, עם מרכז מבקרים וטעימות שוקק חיים.
רבים מיינות סקוראס הם תוצר של חשיבה מחודשת על עשיה מסורתית של זנים מקומיים מובילים כמו מוסכופילרו ואגיורגיטיקו, ויינות יוצאי דופן שמקורם בחלקות ייחודיות, מהן כאלה שנטועות בגובה של מעל 1000 מטר מעל פני הים.