גם אם לפעמים נראה, בעיקר בגלל צורת העבודה המקצועית והמדויקת, שיקב ספרה היה איתנו כאן מאז ומתמיד, האמת היא שבציר הביכורים שלו חל רק בשנת 2012. ההצלחה, במקרה הזה, בהחלט עונה להגדרה מטאורית- שמונה שנים בלבד חלפו והיקב של דורון וסימה רב-הון הפך למופת של עשיית יין ישראלית, אייקון יין מקומי בכל קנה מידה.
בתקופה שבה החל יקב ספרה את פעילותו, לא ניתן היה לחמוק מהתחושה שהצהרתו של דורון, כי הוא מתכוון לייצר ביקב החדש אך ורק יינות לבנים, היא סוג של גימיק נחמד. ישראל של תחילת המילניום התקבעה כמדינה שבה צורכים בעיקר יינות אדומים, ובהתאם לכך ביקבים רבים השקיעו את מרב המשאבים ביינות אלו. יינות לבנים, גם אם היו ביניהם מוצלחים, נתפסו עדיין כספיחים שנחמד לצרף לקטלוג. על הרקע הזה, הקמתו של יקב מקומי שמעז לוותר על יינות אדומים נתפסה כהימור והפנתה אל המיזם את אור הזרקורים כבר מרגע הקמתו. אפילו היום, כאשר אנחנו כבר יודעים שההימור צלח מעל למשוער, אנחנו לא מתאפקים ומציקים לדורון מדי פעם שייצר לנו איזה יין אדום רענן בסגנון המיוחד שלו. הוא כמובן מסרב. אין מה לומר, האיש עקשן וטוב שכך.
כבר בבציר הראשון היה ברור שכל מי שחשב שספרה הוא גימיק ייאלץ לאכול את כובעו. ראשית כל, מסתבר שדורון וסימה הקדימו את זמנם, ואולי אף סיפקו רוח גבית למגמה מקומית שמתחוללת בישראל בשנים האחרונות: עלייה משמעותית בביקוש ובערך הנתפש של יינות לבנים. אך מעבר לכך, ומעבר למיתוג המינימליסטי המקסים, שלקח את היקב צעד אחד גבוה מעל יקבים ותיקים ממנו, הייתה זו היד המיוחדת של דורון על הפקת היין שהוכיחה בציר אחר בציר שמדובר במישהו שיודע בדיוק מדוע הוא בחר לעשות את מה שהוא עושה. יד שיודעת להפיק באזור גידול חם יינות לבנים בעלי אופי קריר: מדויקים, נקיים, רעננים, מעודנים ומלאי אופי.
בשנים האחרונות, כחלק מהשתייכותו למיזם הקוורטט של הרי-יהודה (מיזם משותף עם יקבי צרעה, פלם וקסטל לקידום יינותיהם תחת מיתוג אזורי), דורון מסתמך יותר ויותר על ענבים מאזור הרי יהודה, כך שבעתיד הקרוב יהיו כל יינותיו בעלי זהות אזורית. בביקור האחרון ביקב, הוא הסביר שהתהליך הזה, גם הוא כרוך בחיפוש אחר כרמים שיתאימו לאיכויות שלהן הוא מצפה, דווקא עושה לו טוב. "החתירה לכיוון עשיית יין במודל של אזוריות דווקא מספקת לי שקט" הוא אומר. במקום לקבל למשל ענבי שרדונה מכל מיני מקומות ולא להבין בהכרח את אותה זניות שאני מחפש, ההתמקדות באזור אחד מנקה רעשי רקע".
ביקב, העבודה של רב-הון מתמקדת בעיקר ביצירת יינות שמצטיינים באיפוק ארומטי ובמרקמים עדינים ואלגנטיים. השימוש בעץ תמיד מדויק ומשרת את אופיו של היין, ורעננותו של היין מסתמכת על בחירת מועד בציר מושכלת שמאפשרת לענב להגיע ליקב עם אינטנסיביות של טעמים מבלי לאבד את חמיצותו הטבעית, מה שמהווה ביטוי אותנטי נוסף לאזור הגידול, הטרואר אם תרצו, בו פועל היקב.