מומסן, היצרן ממנו מגיע היין שלפניכם, הוא שמו של בית נגוסיאן, שושלת סוחרי יין משפחתית, מהוותיקים בבורגון. הבית הוקם ב-1865 על ידי ז׳אן מארי מומסן, והפך לכח משמעותי באזור מאקונה שבדרום בורגון בשנת 1932 עם הרכישה של קלו דה טארט שבמוריי-סנט-דני, חלקת מונופול היסטורית ונפלאה שמסווגת ברמת גראן קרו. במשך 130 שנה יצרו בני משפחת מומסן יין באמצעות פרי שמקורו בכרמים של שותפיהם המגדלים, אותם הם בחרו בקפידה וטיפחו היטב. בשנת 1997 מכרה המשפחה את העסק לז'אן-קלוד בואסה, ומאוחר יותר מכרה גם את היהלום שבכתר, קלו דה טארט, למיליונר הצרפתי פרנסואה פינו ב-260 מליון דולר(!). לאחר המכירה העביר בואסה את מטה חברת מומסן לבוז׳ולה, שם הבית ממשיך לפעול באמצעות שותפויות ארוכות טווח הנבחרות על פי איכותן, ומתרכז כיום ביינות של מזרח ודרום צרפת. למרות השינויים והמעברים, העשייה של מומסן נותרה תחת אותה השפעה בורגיניונית שהונחלה בשנים רבות של פעילות.
השם בוז'ולה הפך בעשורים האחרונים לאחד השמות המפורסמים ביותר בעולם היין, גם אם לא בהכרח מהסיבות הרצויות. חגיגות הבוז'ולה, במסגרתן חולצים ברחבי העולם, בזמן זהה, את בקבוקי יינות ההילולים הראשונים של הבציר, הפכו את שמו של אזור היין הזה, שסמוך לבורגון, למוכר בפי כל. אולם, באפקט שמזכיר חרב פיפיות, אפשר לומר שאותן חגיגות שדחפו את שמו של האזור קדימה היו גם אלה שפגעו בו לאורך זמן. ליתר דיוק, הן פגעו בכל יצרן שבחר לא לנהות אחר התמריץ הכלכלי של יינות ההילולים הפשוטים, יינות הבוז'ולה נובו, ושאף לייצר בבוז'ולה יינות איכותיים שמבטאים את הטרואר המקומי. גם אם רבים בעולם אינם מודעים לכך, לצד אותם יינות בוז'ולה נובו מפורסמים ניתן ואף כדאי, לחפש את יינות הבוז'ולה קרו. אלו הם יינות שמקורם בעשר חלקות גאוגרפיות מוגדרות, כאלה שנבחרו בזכות איכות הטרואר שלהן ויכולתו לספק באופן עקבי ענבים באיכויות גבוהות. מחיריהם של אותם יינות נותרו שפויים, בין היתר בשל זילותו של האזור בגלל זיהויו עם יינות פשוטים ולא איכותיים דיו, כך שיינות בוז'ולה איכותיים הם עדיין בגדר סוד שמור של שוחרי יין שמחפשים מציאות. מולן א ואן, האפלסיון ממנו מגיע היין שלפניכם, הוא אחד מאותם עשרה אזורים שמוגדרים כבוז'ולה קרו, ואף נחשב לאחד מאזורי הגידול המובחרים והחשובים ביותר של בוז'ולה. בין אם מדובר ביינות בוז'ולה נובו או ביינות בוז'ולה קרו, זן הענבים השולט בבוז'ולה הוא גאמיי. זהו ענב דק קליפה ודל בטאנינים שבמשך שנים סיפק חומר גלם להפקת יין קל, בהיר ופירותי, כזה המתאים לשתייה מהירה בצעירותו. בשנים האחרונות, בדגש על יינות הבוז'ולה קרו ובראשם מורגון, פלרי ומולן א ואן, זכה הגאמיי לשדרוג במעמדו, כך שתחת ידיהם של יצרנים טובים הוא זוכה לטיפול ממש כשם היה פינו נואר בבורגון. המשמעות היא שבנוסף לשימוש בשיטה המסורתית של תסיסה חצי קרבונית (טכניקה שבה מוכנסים למיכל התסיסה ענבים שלמים ונמנעת נוכחות חמצן. בעקבות כך מתחילה תסיסה אנזימטית בתוך הענבים השלמים, שמביאה איתה טעמי מסטיק, סוכריות ופירות אופייניים), המוסיפה צד עליז ומפתיע ליין, היינות הרציניים יותר ממשיכים אחר כך לתסיסה אלכוהולית רגילה ולהתיישנות בחביות, וטעמי התסיסה הקרבונית נטמעים במורכבותו של היין.