הייננית האוסטרית האוונגרדית, יודית בק, עשתה לעצמה שם עם יינות שזכו לא אחת לתיאורים מסקרנים כמו ״לא קונבנציונלי״, ״דינמי ומסתורי״ או ״זהו יין שעדיף שידבר עבור עצמו״. כשהיא נשאלת עליהם, היא עונה: ״יינות בסגנון בינלאומי יכולים להיות מיוצרים על ידי כל אחד ובכל מקום. היינות שלי הם היינות שלי. הם ׳הכאן והעכשיו׳ של הכרם ושלי, וזהו הדבר היפה ביותר. התערבות מינימלית? עבורי זה לא טרנד. אני באמת מאמינה בזה, ומתכוונת להמשיך בכך כל ימי. זוהי המחויבות העמוקה ביותר שלי.״
ה׳כאן׳ של יודית הם 150 דונם של כרמים ליד הכפר בו היא גרה, גולס (Gols) שבבורגנלנד, ״כפר-דגל״ של ממש בו פועלים כמה מהיקבים החמים והמשפיעים ביותר בעולם היין האוסטרי והמרוחק כשעה וחצי נסיעה דרום-מזרחית מוינה. ה׳כאן׳ כולל בעיקר את הזנים האוסטריים המסורתיים: בלאופרנקיש, סנט לוראן וצווייגלט האדומים, נויברגר ו-וייסבורגונדר (פינו בלאן) הלבנים.
כדי להגיע אל ה׳עכשיו׳ של יודית נצטרך לחזור לרגע לעבר. במשך עשרות שנים משפחתה עסקה בחקלאות מעורבת בשדות המישור שממזרח לאגם הגדול נויזידל. ב-1976 החליטו הוריה של יודית, מאתיאס וקריסטין בק, להגדיל את הכרם ולהתמקד בעשיית יין. אגם נויזידל הוא למעשה רפלקטור של חום וקרינה שעומקו רק 1.5 מטר, ובקיץ טמפרטורת המים מטפסת בו מעל 30 מעלות. אזור הכרמים שמשתרע לאורך המישור הפאנוני והגבול עם הונגריה, שנהנה גם כך מחשיפת שמש גבוהה מהממוצע, נחשב לחם ביותר באוסטריה. ביחס לאזורים אחרים בה, הענבים מבשילים היטב ומוקדם, ונותנים יינות אדומים יבשים שנחשבים למשובחים שביינות נדיבי הגוף של אוסטריה.
יודית נולדה לתוך החקלאות המשמרת של כרמי המשפחה. היא למדה כורמות בקולג׳ ולאחר מכן עזבה את אוסטריה ועבדה בבורדו ביקב המפורסם שאטו קוס ד׳אסטורנל, ביקב בראיידה שבפיימונטה, איטליה ובצ׳ילה ביקב אראזוריז. כך היא נחשפה למגוון רחב של גישות חקלאיות, למסורות טיפול בפרי ולטכניקות יינניות, ורכשה גמישות רעיונית. גמישות זו סיפקה קרקע פורייה להבנה במרחב שעומד לרשותה, וביכולות שיש לה הלכה למעשה. היא חזרה הביתה לבציר הראשון שלה בשנת 2001, וב-2004 לקחה את מושכות היקב לידיה והגדילה בהדרגה את הכרם מ-50 דונם ל-150.
בשנים הראשונות עסקה במה שעל פי תפישתה הוא הבסיס: המרת הכרמים לחקלאות אורגנית וביודינמית על פי משנתו של הפילוסוף האוסטרי רודולף שטיינר ב-Agriculture Course בסדרת הרצאות זו התייחס שטיינר למכלול הצמחים והיצורים החיים בחווה כאל סופר אורגניזם אחד התלוי בכל חלקיו. הוא הדגיש את חשיבות האינטגרציה בין הצמחים ובעלי החיים בחווה, מחזור חומרי הזנה לקומפוסט, שמירה על החיים בקרקע ועבודה רוחנית עם התנועה הטבעית של הכוכבים ועונות השנה. המטרה של כל אלה, לדבריו, היא הגברת הבריאות והחיוניות של החווה כשלם, כולל החוואי עצמו.
לנו בישראל זה אולי נשמע כעבודת אלילים, אבל גישה חקלאית זו הולכת ומתבססת באזורים נרחבים באירופה בעשורים האחרונים. היום מוכח מדעית שאדמה מאוזנת, שבה מגוון מיקרואורגניזמים, תומכת בגפנים בריאות יותר. יבול מכרם בריא יהיה נקי יותר, יסבול פחות ממזיקים ורקבונות ולכן יזדקק לפחות התערבות ולפחות חומרי שימור. היינות שיופקו יכולים להיות טבעיים (ללא תוספים) או לא, שכן אין בהכרח קשר בין מחייב בין ביו-דינמיות בכרמים ליצירת יינות טבעיים. מה שבטוח הוא שמכרם בריא אפשר לקבל יינות חיים, מלאי רבדים ומרתקים, שנעשים על ידי הייננים איש איש לפי סגנונו, ולפי התוצאה אליה כל אחד מהם שואף.
בד בבד עם שיפור הכורמות, יודית למדה כיצד להפיק יינות מורכבים שמשקפים את הטרואר המגוון מאד של הכרמים שלה. בחלקה אחת יכולים להיות אזורי סחף עם שיעור גבוה מאד של חומר אורגני, ובאזורים אחרים יהיו אלה חצץ, חרסית, גיר או מינרלים שונים. בהתאם לגישה שמאפשרת לטרואר לבוא לידי ביטוי, היא מקפידה על בציר ידני ועל תסיסות ספונטניות בלי תוספת שמרים מתורבתים. התסיסות העדינות מתרחשות בחביות עץ פתוחות או במכלי נירוסטה. הגופרית הדו-חמצנית נשמרת במינימום ההכרחי, וביין לא נעשים תהליכי סינון או זיכוך. בסדרת באמבול! (בתרגום חופשי מאד: פושטק) בק נותנת דרור לרוחה החופשית. ביינות אלה היא עושה את הניסיונות היינניים הנועזים יותר, כולל השריות עם קליפות, שהייה ארוכה על שמרים ושריות קרבוניות.
בשנת 2020 זכתה בק בפרס עיצוב מיוחד על איור תוויות היין של סדרה מאותה השנה. ברישומים אקספרסיביים בשחור ולבן הוטמע ברקוד שעם סריקתו היין אכן ״דיבר״ בזכות עצמו, כפי שראוי לו.