במאה ה-18 רכשה משפחת אַפּוֹנִי, משפחת אצולה הונגרית ממוצא צרפתי, קרקע נרחבת בגבעות טולנה שליד הכפר בַּטָאפָּאטִי, 150 ק״מ דרומית לבירת הונגריה, בודפשט. במקום ניטעו כרמים לצורך הפקת יין לצריכה מקומית כך שעומדת מאחוריו מסורת ארוכת שנים, אם כי תחייתו האמיתית כיקב לכל דבר ועניין קרמה עור וגידים רק בשנות ה-90 של המאה הקודמת, ובסיוע איטלקי.
הונגריה אמנם מחזיקה מאחוריה מורשת עתיקת יומין של הפקת יין, אך בתקופה בה מדינות רבות בעולם עשו קפיצת מדרגה איכותית והחלו לייצא את יינותיהן לרחבי העולם, היה זה השלטון הקומוניסטי במדינה שהותיר אותה סגורה ומסוגרת. בהתאם לתפישה האידיאולוגית של השלטון, הולאמו הכרמים והיקבים בהונגריה ובמקומות רבים, לפחות אלו שהיו גלויים לעין, הגישה התמקדה בייצור כמות גדולה על חשבון איכות.
לאחר נפילת המשטר בסוף שנות ה-80, ענף היין ההונגרי היה זקוק לדחיפה כלכלית כדי להניע מחדש את גלגלי הרכבת שעצרו למשך שנים ארוכות. הפוטנציאל האדיר שטמון בכרמים של אזורי היין השונים בהונגריה משך לעברם משקיעים זרים רבים שבחרו להשקיע את כספם ביקבים מקומיים. בין המשקיעים היו גם שתי משפחות יין טוסקניות חשובות במיוחד: משפחת אנטינורי, אימפריית יין איטלקית ועולמית, ומשפחת מָאזֵיי, ששורשיה נטועים עמוק בטוסקנה, בעיקר בזכות אחוזת קסטלו די פונטרוטולי שבבעולתה. בתחילת המילניום זיהה אפם המיומן של המרקזה פיירו אנטינורי והמרקזה ג'יאקופו מָאזֵיי את ההזדמנות לייצר יין איכותי בהונגריה ועוד במחיר לא רע, ואחוזת טוזקה, אבן-אש, נרכשה וצורפה לקולקציית היקבים של אנטינורי.
האחוזה, שממוקמת באזור היין סקסארד, חולשת על שטח של 2600 דונם בו נטועים הכרמים על גבי אדמות גיר ולס מנוקזות היטב. סקסארד הוא אמנם אזור יין שמרבית גאוותו ביינות האדומים שמופקים בו, אם כי אזור טולנה, בו מחזיק היקב במבחר כרמים, נחשב לטרואר מובחר במיוחד דווקא לגידול זנים לבנים, כך שמרבית היינות שיוצאים את שערי היקב הם לבנים.
בחירתם של זני הענבים - זה בוודאי לא מפתיע כשמדובר במשפחת אנטינורי - מייצגת שילוב בין מקומיות לבינלאומיות. בגזרת הזנים הלבנים תמצאו ענבי ריזלינג, טרמינר, הארשלוולו, סילבנר וגרונר ולטלינר, בעוד היינות האדומים מופקים מקקפרנקוש (בלאופרנקיש) וקברנה פרנק. בחלקות קטנות יחסית מגדל היקב גם שרדונה, פינו גריג׳יו, מרלו, פינו נואר וסוביניון בלאן.
מבנה היקב המודרני של טוּזְקֶה נבנה בשנת 1991, בימים בהם החלו יקבים לעבור לידיים פרטיות, והוא צויד במיטב הטכנולוגיה הייננית. אך לצד המבנה החדש והמודרני ממשיך לפעול, בדיוק כפי שפעל לפני שלוש-מאות שנה, מרתף היין של האחוזה שנחפר בעומקה של אדמת הלס המקומית בימיה הראשונים של המאה ה-18. באופן הזה יינותיו הלבנים של היקב, שמבגירים בעיקר במכלי נירוסטה, נמצאים באגף המודרני, בעוד היינות האדומים שוכנים בחביות עץ אלון במרתף הישן. ואם כבר בחביות עסקינן, אז אחוזת טוּזְקֶה נהנית ממפעל לייצור חביות שממוקם לא רחוק מהיקב ונמצא אף הוא, איך לא, בבעלותה של אימפריית אנטינורי. המפעל שמייצר חביות מעץ אלון הונגרי שמיוצאות לרחבי העולם אחראי גם לאספקתן של החביות שמשמשות להבגרתם של כל יינות היקב שנדרשים לזמן מה של שהות בחבית. בקיצור, הכל נשאר בבית, החל מהכרמים וכלה בחבית שבה מתחנך היין עד לבגרותו.
יינות הונגריה, ששמם נותר מזוהה עדיין עם יין הקינוח שמגיע מטוקאי, מחפשים כרגע את דרכם בשוק העולמי. בישראל לא היה להם ייצוג משמעותי, לפחות עד עכשיו, עם כניסה של יבואן חדש, החבית ההונגרית, שכשמו כן הוא, מייבא לישראל גם חביות מעץ אלון הונגרי. אנחנו בצ'ירז, כמו תמיד, שמחים להיות חוליה בשרשרת שחושפת את היינות בפניכם.