אולוחיו פומארס מיקב זאראטה הוא ללא ספק אחד מהשגרירים הבולטים של האפלסיון הספרדי ריאס באישאס (DO RIAS BAIXAS). היינות שהוא מוציא תחת ידיו ביקב הגליסיאני הצנוע שלו הפכו בשנים האחרונות לפריטי חובה עבור שוחרי זן האלבריניו והיקב ביסס את מעמדו כמודל לאיכות באזור שעדיין נשלט ברובו ע"י קואופורטיבים. במובן הזה פומארס, לצד קבוצה מצומצמת מאוד של יצרנים קטנים נוספים, מהווה זן חדש של יצרני יין בריאס באישאס: הוא מגדל את הענבים בכרמיו, מייצר את היינות ביקב שלו ואחראי על התהליך מתחילתו ועד סופו. גם אם יש מקומות בעולם שדגם העבודה הזה נשמע בהם טבעי לגמרי, בגאליסיה שבצפון-מערב ספרד מדובר עדיין בעוף מוזר, שזוכה לא פעם ליחס עוין מהקואופרטיבים שחשים מאוימים בידי יקבים מהסוג הזה.
היום יינות מזן אלבריניו, בעיקר אלה שמגיעים מריאס באישאס, נחשבים לפריט אופנתי במיוחד, אך זה לא היה תמיד המצב. כאשר משפחתו של אולוחיו התיישבה בגאליסיה לפני 300 שנה, בכרמים היו בעיקר ענבים אדומים. משפחת זאראטה היתה מהראשונות בריאס באישאס להבין את הפוטנציאל שטמון בענבי האלבריניו ודודו של אולוחיו, ארנסטו, אף זכה שלוש פעמים ברציפות בתחרות יין האלבריניו הטוב ביותר של האזור. לאחר מכן, הודיע ארנסטו כי שלא ימשיך להתמודד בתחרות עד שיינן אחר ישחזר את הישגו, מה שלא קרה מעולם.
למרות ההיסטוריה המשפחתית, תור הזהב של יקב זאראטה מגיע ממש בימים אלה תחת ידיו של אולוחיו. לרשותו עומדים כ-100 דונם שמחולקים על-פני 12 חלקות שונות ב-ואל דו סאלנס, תת-האזור הההיסטורי והטוב ביותר של ריאס באישאס, מהם הוא מפיק 60-80 אלף בקבוקים מדי שנה.
הכרמים של היקב, שבליבם ניצב בית יונים עתיק (שמעניק את שמו ליין הדגל של היקב- אל פאלומאר), יפהפיים. הם נטועים בתצורת סוכה מסורתית ומטופלים בצורה אורגנית, כאשר אולוחיו מפזר חלקיקי צדפות אטלנטיות במטרה להעשיר את אדמת הגרניט המקומית בקלציום. הטיפול המסור באדמה מעניק חזרה ענבי אלבריניו שמנפקים כמה מיינות העילית של ריאס באישאס. לא תמצאו כאן את האחידות הגנרית של רבים מיינות הקואופרטיב, ועל חשבונם מקבלים חתימת טעם ייחודית שבאה לידי ביטוי בעומק טעמים, רעננות ומינרליות אטלנטית, שמזכירה את משב הרוח המלוח שנושק לכרמים בהגיעו מהאוקיינוס הקורב כל-כך. ואם יש לכם מעט סבלנות, אפשרו ליין להתבגר שנתיים-שלוש ותקבלו אותו במלוא תפארתו.