העיר הספרדית פמפלונה מעוררת ערגונות בזכות מרוץ השוורים המפורסם סן פְרֵמִין, במסגרתו אלפי בני אדם נסים מפני שוורים אימתניים (ומבוהלים לא פחות) בסמטאות הרומנטיות, פסטיבל המתרחש מדי בוקר בשבוע השני של יולי, או בזכות הימצאותה על הקאמינו דה סנטיאגו והמחשבה על נדודי עלייה לרגל בינות כפרים עתיקים וארוחות ערב פשוטות ונפלאות עם חברים זמניים למסע. כך או כך, אצלנו לפחות, זה אומר בקבוק יין (טוב נו, בקבוקי יין). ואם אנחנו כבר בפמפלונה, בירת האזור האוטונומי נאבארה שבין הבאסקים לריוחה, זה יהיה קרוב לוודאי יין מהזנים המקומיים, גרנאצ׳ה, גרסיאנו או טמפרניו, ואם אפשר - מחלקת כרם נטושה של גפנים בוגרות שנתגלתה מחדש, ושוקמה במאמץ משפחתי מסור. כזה בדיוק הוא היין שבידיכם, וסיפורו הוא סיפורה של משפחת סאנז ושל ההתחדשות המרגשת של אזור נאבארה.
ב-1989, אחרי חיים שלמים בתעשיית היין, החליט אבי המשפחה, אנטוניו סאנז, להגשים את חלומו ולהקים יקב, ויניקולה קורלאנה. הוא עבד עם ענבי גרסיאנו ומהר מאד למד על בשרו שהיין נעשה בכרם ולא ביקב, ושלעולם לא יצליח לעשות יין שאיכותו גבוהה יותר מאשר הפרי שעמד לרשותו. את שלושת ילדיו, איניאקי, חאבייר ומִיקֵל, הוא לימד מהי הקפדה קנאית על קיימות אקולוגית ועל איכות הפרי.
בשנת 2007 הצטרפו אליו הילדים שבגרו, ובהמשך נטלו לידיהם את מושכות העסק. הם חילקו ביניהם את האחריות כך שאיניאקי מונה למנכ״ל, חאבייר למנהל השיווק, היצוא והתקשורת, ומִיקֵל היה לכורם. הם המשיכו עם מורשת אביהם והפיקו יין גרסיאנו שזכה למן ההתחלה למחמאות ממבקרי היין הנחשבים בעולם, אולם ההצלחה המהירה הביאה איתה הרגשה שמשהו חסר. התיאבון של האחים לעשייה משמעותית התעורר, והם החליטו להתחיל לעבוד גם עם גרנאצ׳ה, ולהחזיר לנאבארה את עטרת ראשה שנפלה.
כרמי יין מתועדים בנאבארה עוד בתקופה הרומית, אלפי שנים אחורה. זהו אזור מגוון עם אקלים יבשתי, חורף קר וקיץ יבש וחם. בחלק הצפוני יש השפעה מקומית מקררת של רוחות אטלנטיות ממפרץ ביסקאיה, המקשות על הבשלה. האדמה הגירית, על שיפולי הרי הפירינאים כשהם יורדים לעבר נהר האֶבְּרוֹ, דלה יחסית. אלו הם תנאים מעולים לגרנאצ׳ה, זן מעמיק שורשים ודק קליפה, שמגיע לשיאו הארומטי בתנאי מחסור. הקליפה הדקה של הגרנאצ'ה לא משופעת באנתוציאנינים, חומרי הצבע של היין, לכן לא פלא שהאזור היה ידוע דווקא ברוזאדו (יינות הרוזה) שלו. המלצות חמות על יין זה ניתן למצוא כבר במדריכי שבילים מהמאה ה-12. לשיא הייצור הגיעו במאה ה-14, בתגובה לביקוש העצום ליין של עולי הרגל הקתולים בדרכם לסנטיאגו דה קומפוסטלה. בתקופה זו הוטלו מגבלות על שטחי הכרמים ולו רק משום שהתרחבותם לא הותירה מקום לשדות שיספקו אוכל לתושבים. גל ביקוש נוסף הגיע במאה ה-19 מצרפת, לאחר שהכרמים במדינה השכנה חוסלו על ידי פילוקסרה, אותה כנימת גפן אכזרית העולה מן השורשים. גל זה היה קצר שכן מיד אחריו הגיעה הפילוקסרה גם לספרד, ובנאבארה שרדו רק כרמים בודדים, איים חבויים. הכרמים ניטעו בסופו של דבר מחדש, והמאה ה-20 ראתה נטישה של חקלאות מסורתית הררית יקרה ועתירת עבודה ידנית לטובת כורמות מישורים מכנית, מתועשת, מכוונת כמות. השליטה באזור עברה לידי קואופרטיבים שמכרו יין גרנאצ׳ה זול ונטול שם שבוקבק בארצות אחרות. גרנאצ׳ה הפך להיות זן שמזוהה עם מוצר שולחני נחות וקרנו פחתה מאוד.
פרויקט סורסאל (בעברית כיחלי, שמה של הציפור שעל התוויות הצבעוניות של בקבוקי היקב), נולד בעקבות שיחה של האחים עם חבר המשפחה, היינן והקולגה רפאל רֶבֵרְטֶה. הוא הפנה את תשומת ליבם שבאזור שלהם, פיטרו שבדרום נאבארה, בהרים שעל גבול עמק הנהר, מצויות משבצות קטנות של כרמים בוגרים מאד, של גפנים נמוכות כשיח. היו אלה חלקות שלא מאפשרות עבודה מכנית, שבעליהם הזדקנו מכדי לטפל בהם ידנית, והן ננטשו. האחים החליטו לקחת את השיקום של כרמים אלה כשליחות. הם מיפו את האזור, מצאו את הכרמים והחזירו אותם לחיים באמצעות זמירה נכונה, דישון בקומפוסט והשבת צמחי תכסית מקומיים. לאחר שעשו בדיקות אדמה כדי להתאים חלקות קטנטנות זו לזו, על מנת לאפשר ייננות שמאפשרת בחירה ברמת חבית בודדת, הוציאו ב-2013 שני יינות גרנאצ'ה ראשונים מכרמים יחידניים. תוך כדי תהליך הייעוץ עם היינן חורחה נוואסקואז, מומחה מקומי לגרנאצ׳ה, התחדדה המטרה: ״אנחנו מצילים כרמים בהם קלונים ילידיים, אופייניים לנאבארה, שנשכחו מלב" מתגאים האחים, שמייצרים היום 180,000 בקבוקים, למעלה מ-80% מהם לייצוא, מ-400 דונם כרמים, 250 מהם נטועים גרנאצ׳ה והשאר גרסיאנו, גרנאצ׳ה ביאנקה וטמפרניו. "אנחנו עושים יינות אותנטיים מכרמים יחידניים, פשוטים ומעוטי התערבות מבחינה ייננית, שמדברים בזכות עצמם ונגישים לכל״. מאד משמח שהיינות האלו הגיעו ארצה, וזו בזכות הערנות של היבואן הוותיק אלדד אורפלי, כי זה יקב שתמיד מעניק תמורה גבוהה. והכי משמח שלמרות הפופולריות הגוברת היקב שומר על רמת מחיר נכונה ומצליח לשמור על איכות יציבה לאורך כל השנים.