אם יש משהו שלא חסר באיטליה אלו זני ענבים ואזורי יין. ארץ המגף רצופה בכרמים החל בחלקה הצפוני שמתנשא לפסגות הדולומיטים, המשך בטוסקנה שבמרכזה וכלה באי הדרומי ושטוף השמש סיציליה. על הדרך תמצאו לא מעט שמות מפורסמים שמעוררים את תשוקתם של שוחרי יין כמו ברולו, ברברסקו וברונלו די מונטלצ'ינו, אשר יינותיהם זוכים להכרה בינלאומית נרחבת ונמכרים בקלות במחירי פרמיום, אך לצידם מתקיימים אזורים רבים שרק מחכים שיגלו אותם. במקרים מסוימים, בעיקר כאשר מדובר ביצרנים שהצליחו לפרוץ את הדרך באזור היין שבו הם פועלים, היותו של האזור עלום שם מאפשרת לצרכן ליהנות מיינות איכותיים במחירים שמספקים ערך נהדר עבור הכסף. דִּי מָאיוֹ נוֹרָנְטֶה, יקב שממוקם באזור היין מוֹלִיזֶה (DOC Molise), הוא דוגמה נהדרת למקרה שכזה.
אם אתם אוהבי יין איטלקי ולא שמעתם עד היום על מוליזה, אל תלקו את עצמכם, שכן מדובר באחד מאזורי היין הקטנים ביותר באיטליה, שני רק לעמק אאוסטה מבחינת שטח וגודל האוכלוסייה. האזור ההררי, שממוקם בדרום מרכז איטליה, גובל באזור היין אברוצו מצפון ובאזור פוליה מדרום. מרבית עשיית היין במוֹלִיזֶה התרכזה במשך השנים ביקבי קואופרטיב מקומיים שלא ממש נשאו על דגלם את ערך האיכות, והעדיפו לייצר יינות זניחים בחשיבותם בכמויות גדולות, בעיקר מזני הענבים שמזוהים עם אזור היין השכן, מונטפולצ'יאנו ד'אברוצו וטרביאנו ד'אברוצו. בשלב מאוחר יותר הגיעו למוֹלִיזֶה גם זני ענבים נוספים בעלי אוריינטציה דרומית כמו פיאנו, גרקו די טופו ואליאניקו, ולצידם השתרשו גם זנים בינלאומיים כמו קברנה סוביניון. ובכל זאת, בתוך הבלאגן הזה שכרוך בחיפוש אחר זהות וביטוי מקומי אותנטי, אפשר למצוא גם זן מקומי אחד בעל משמעות, טינטיליה דל מוליזה, שאף זכה לתת-אזור שנושא את שמו.
יקב דִּי מָאיוֹ נוֹרָנְטֶה נוסד בשנת 1968 על-ידי אלסיו די מאיו בשטחה של אחוזה שהייתה שייכת בעבר למרקיז נורנטה מסנטה כריסטינה. על פי עדויות היסטוריות, מורשת הכורמות והפקת היין באחוזה החלו עוד בשנת 1800. ובכל זאת, על אף המורשת הענפה, אלסיו הבין שבכדי לעשות מהיקב שלו מיזם אמיתי ובר קיימא, כזה שלא יאלץ למכור את יינותיו לקואופרטיב המקומי, יהיה עליו לעשות קפיצת מדרגה משמעותית מבחינת איכות היין. לצורך העניין הוא שכר את שירותיו של לא אחר מאשר ריקרדו קוטארלה, יועץ יין איטלקי מפורסם עם כמה קבלות רציניות מאחוריו.
עם קוטארלה על הצד היינני הוכיח יקב דִּי מָאיוֹ נוֹרָנְטֶה כי ניתן לייצר במוֹלִיזֶה יינות איכותיים. היקב הצליח להפנות את אור הזרקורים העולמי למוליזה והפך לסמן הימני לאיכות באזור היין המתפתח הזה. היקב עושה שימוש בזני יין איטלקיים בלבד ונמנע מעבודה עם זנים בינלאומיים, כאשר בין היתר הוא מייצר יינות מזני ענבים שכמעט ולא פוגשים היום בחנויות היין, פלאנגינה ביינות הלבנים וטינטיליה ביינות האדומים.
עקרון הקיימות בא לידי ביטוי בכל אספקט של עשייה בדִּי מָאיוֹ נוֹרָנְטֶה, בין אם מדובר בכרמים או בתפעול היקב. היקב מתמיד בחקלאות אורגנית על מנת לקבל ענבים בריאים וביקב צריכת האנרגיה מתבססת על קולטנים סולאריים, זאת במטרה לייצר בעתיד כמה שיותר סימביוזה בין היקב לסביבתו.