קאמי קוֹמְבְּיֶה הגיע לצפון עמק הרון שבצרפת מחבל ארדש הסמוך בשנת 1936. הוא רכש 30 דונם כרמים באזור קרוז הרמיטאז׳ ומכר את תוצרת היין, כפי שהיה מקובל, לקואופרטיב של טיין ל'הרמיטאז׳ Tain l'Hermitage. בשנות ה-׳60 עברה האחריות על המשק לבנו מוריס, איש אדמה נלהב שהיה מחובר לטבע בצורה יוצאת דופן. בניגוד למוסכמות, מוריס סירב לאמץ את הטכנולוגיה החקלאית שהשתלטה באותה התקופה על העמק, וטען כי היא מביאה ליינות שטוחים, מונוליתיים, שדומים יותר מדי זה לזה.
ב-1970, לאחר התקף אלרגיה לחומר הדברה, הוא קיבל החלטה מהפכנית, שהקדימה בעשרים שנים את זמנה והפכה אותו לחלוץ אמיתי: לעבור לחקלאות אורגנית. באחת הוא הפסיק להשתמש בקוטלי עשבים ולרסס חומרי הדברה, והוא למד בעצמו, מטעות אחת למִישְׁנֶהָ, גם בשנים קשות במיוחד כמו 75׳ הקפואה ו-76׳ השחונה, כיצד לאזן את האקולוגיה של המשק.
ב-1990 עבר המשק לבנו לוראן, שממשיך להיות הרוח החיה עד היום. לוראן המשיך את החקלאות המאוזנת והמשמרת של אביו, אך החליט ללכת צעד אמיץ נוסף. הוא האמין שעליו לאפשר לטבע להכתיב את עבודת הכרם וכך החל לבסס את כל החלטותיו על פי הקרקע, מגוון האורגניזמים החיים בה, ולפי תנועת הירח. לורן ידע שמשפחתו מגדלת ענבים משובחים על פני טרואר ייחודי, ושיינות הקואופרטיב לא יכולים לבטא את איכות היבול כפי שראוי לו. אז במטרה לעשות יין גדול ממש הוא קפץ למים העמוקים, ביטל את החוזה עם הקואופרטיב והקים יקב עצמאי. כיום בבעלות היקב 250 דונם באפלסיון קרוז הרמיטאז׳, 10 דונם בסן ז׳וזף, כרמים ב-IGP המתפתח גבעות הרון, ושותפות בפרויקט באזור המתחדש פריורט שבספרד.
לוראן היה תמיד חדשן: כבר ב-1990 הוא היה מחלוצי השימוש במכלי נירוסטה אשר הובילו למשטר היגייני שלא היה קיים באזור, ב-99׳ הוא היה הראשון להכניס ביצי בטון ליקב (היום בשיא האופנה) וב-2001 מכלי בטון חדישים המאפשרים עבודה מדויקת יותר ביינון של סירה, ובהמשך הכניס מכלים קטנים אשר יאפשרו לבודד כל חלקה וחלקה כדי להבין טוב יותר את האופי הייחודי של כל טרואר. לוראן ימשיך לדייק ולזקק עד יומו האחרון, כי הוא חולם על סירה עם כל מאפייניה אך עם טקסטורה של גדולי יינות הפינו נואר של בורגון...
לוראן מוציא תחת ידו שני יינות מחלקת ׳קלו דה גריב׳, (Clos des Grives) - יין מכרם יחיד בן 100 דונם שמחציתו ניטע כבר ב-1952 על ידי הסב קאמי ואשר רובו סירה, ומקצתו מרסן ורוסאן. זוהי חלקה גירית ומישורית המלאה בחלוקי נחל, הנמנית על חלקות-העל המיתולוגיות של הרון הצפוני, ממנה מופקים לאורך השנים יינות עמוקים, בנויים לתלפיות ובעלי יכולת התיישנות נפלאה. יין אחד אדום העשוי 100% סירה ואילו האחר, לבן, נדיר יותר, המופק מ-95% רוסאן והשאר מרסאן.
מלבד ה׳קלו דה גריב׳ מייצר היקב כמה יינות באפלסיון קרוז הרמיטאז׳ וליקב יש את הפריבילגיה הנדירה להחזיק הן בכרמי סירה על גיר וחלוקים בדרום, והן על גרניט ואדמת לס בחלקים הצפוניים של האפלסיון, וזה תמיד מרתק לראות את ביטוי הקרקע השונה בטעימה השוואתית בין יינות היקב השונים. לאחרונה הצטרפו לכל מלאכות היקב בניו של לוראן, דויד וז׳וליין, והם כמו אביהם מאמינים שיין הרמוני מתחיל בפרי מאוזן, טרי ומעודן, ושהוא לא אמור להיות תוקפני וחמור סבר בנעוריו, אלא עם מספיק עדינות גם כשהוא יוצא לשוק. יינות קוֹמְבְּיֶה הם אכן כאלה, אבל אם תצליחו להתאפק ולשמור כמה בקבוקים לכמה שנים, מובטחת לכם הנאה רב-רבדית מאלפת.