לאביו של גיום היו כרמים בכפרים קנסי וריי, אך כשהבין שהבן שלו לא ממש בעניין להמשיך את הדומיין המשפחתי, הוא מכר את כרמיו בשנת 2001. בתקופה זו גיום עבד בכמה מהמסעדות הטובות של צרפת בהתחלה כטבח ואחר כך כסומלייה, ו״יום אחד״ הוא אומר ״הבנתי שהייעוד שלי הוא לעשות יין, נשמת היינן התעוררה בי". הוא נסע לבון כדי ללמוד ייננות נחוש בדעתו לחזור לעמק הלואר ולהקים יקב משלו.
בשנת 2007 לאחר סיום לימודיו החל לחפש כרמים ובמהרה מצא חלקה עתיקה של גאמיי על גדתו הימנית של הנהר שר. מכאן המשיך ואט אט יחד אסף כרם לכרם, עד שכיום הוא מחזיק ב- 65 דונם המחולקים ללא פחות מ-25 חלקות קטנטנות ומטופחות, שהוא מעבד בעצמו בחקלאות ביו-דינמית.
דיוק, רעננות ועידון הם חתימת ידו של גיום כיינן, והוא מאמין שטרואר הוא הדבר החשוב ביותר, בעודו מזכיר את המוטו של "Moins mais mieux” "פחות אבל טוב יותר".
גיום מכיר יינות מנקודת מבט של סומלייה, מבין טעמים, ויודע מה צריכה להיות התוצאה. לכן הוא העדיף לייצר כל אחת מ -25 החלקות בנפרד, כשאת הבלנד הוא עושה רק לפני הבקבוק. זו עבודה אינטנסיבית יותר, אך היא מאפשרת לו שליטה רבה יותר בתערובת הסופית בה הוא יכול ליצור פאלטה אקספרסיבית אך ורק עם "הצבעים" שהוא רוצה.
כשתטעמו את הסוביניון בלאן מקנסי, או מהכפר ריי, או את הפינו נואר הנפלא Reuilly תבינו על מה אנחנו מדברים. אין הרבה יינות באזורים הצנועים האלה של הלואר שמגיעים אפילו קרוב לרמה זו של דיוק. תצטרכו ללכת עד לסאנסר ופואי פומה אולי, אבל אז המחיר יהיה כפליים ברמה דומה.