על דומיין דה לה שבאלרי, יקב ששוכן באפלסיון (אזור יין מוגדר ומוגן) בורגיי, (Bourgueil) בעמק הלואר שבצרפת, אנחנו אוהבים להגיד שכשמו כן הוא. כי 'אבירות' היא בדיוק המילה שהייתם מחפשים אם הייתם מגיעים לכפר רסטינייה ונהנים מהאירוח וממאור הפנים של בני הדור ה-14 של משפחת קאלו (Caslot), עמנואל ולורי. בכל מקום בכרם וביקב הייתם ודאי מרגישים גם את רוחה השורה של אחותם סטפני, חברתנו היקרה, הייננית בעלת החיוך הנצחי שהלכה השנה לעולמה בטרם עת, ותחסר לנו מאד. 'בית האבירים' שבאלרי, שהוקם לפני 400 שנים, מעבד היום 380 דונם של כרמים אורגניים וביו-דינמיים בהם גדלים ענבי קברנה פרנק. הגפנים, בנות 30 עד 70 שנים, נטועות בחלקות מובחנות, בגבהים שונים, על פני הגבעות ונהנות מחשיפה דרומית מופתית נוכח הנהר המלכותי של צרפת.
אחד המאפיינים של הטרואר של עמק הלואר הוא האופן שבו הנהר חתר בשכבות הקרקע המרובדות, השאיר אותן חשופות, מחולקות לרצועות שמתחלפות עם העלייה מהנהר לכיוון ראש הגבעות. הכרמים שמטפסים מהנהר בגבהים השונים מספקים לדומיין דה לה שבאלרי את האפשרות הנדירה להתמחות בביטויים עדינים ומלאי ניואנסים של קברנה פרנק שנטוע על קרקעות שונות בתכלית אחת מן השנייה. כתוצאה מכך אנחנו, שוחרי היין, יכולים לטעום יינות נהדרים ממספר חלקות ולנסות לשכלל את יכולתנו למצוא ביין את ההבדלים הטיפוסיים של כל קרקע וקרקע.
קרוב לנהר, האדמה היא אדמת סחף חולית ואוורירית, המפיקה בדרך כלל יינות קלילים ודקים יותר. עם עלייה בשיפוע המדרון, מגיעות שכבות בהן שקעה חרסית והיינות מתחילים לקבל מעט יותר גוף, רבדים ועומק. בכפר השכן ישנם כמה אזורים גבוהים על דופן ההר בו נמצא מסלע גירני המעניק את השילוב הקלאסי של גיר וחרסית ובו נקבל לעתים קרובות את היינות מאריכי הימים ביותר כמו הגראן מונט למשל. לקראת חלקו העליון של המדרון, ממש רגע לפני שנחשף היער שמעל, נגלה אדמה לבנה, חווארית ורכה, הקרויה טופו. בשכבה אחידה זו חפורים מרתפי היקב. מחצבות קדומות של לבנים, מהן בנו את בתי הכפר, הפכו למבוך של חללים חסרי גיל וזמן. החדרים מתחברים למין קתדרלה תת קרקעית קסומה בעלת טמפרטורה אידיאלית, 11-12 מעלות, והלחות אף היא תואמת בדיוק את צרכי ההבגרה וההתיישנות של היין.
״כילדים רכבנו את הקילומטרים של המרתפים באופניים, כך גדלנו״ מספרים האחים עמנואל ולורי. ״אבא שלנו לימד אותנו שליין יש ערך רק אם שותים אותו יחד, וכשהוא נפטר ב-2014 החלטנו להמשיך במקומו״. עמנואל היה מהנדס ולורי, שהצטרפה ב-2018, למדה היסטוריה מודרנית. מן הסתם, עם צוות שכזה הייננות של שבאלרי אינה תוצר של תעודות והשכלה גבוהה ביין, אלא שהיא נובעת מהיכרות ארוכת דורות של בני המשפחה עם חלקות הכרמים, ומהאזנה לגפן, לחביות וליין. זוהי מלאכה כנה ואינסטינקטיבית, חפה מרעיונות מאולצים, שלא מנסה להגיע לתוצאה מסוימת או לבנות את היין. התוצאה היא יינות אמיתיים, אותנטיים ומלאי חיות שזוכים לשבחי המבקרים.
חלקות הכרמים קרובות מאד אחת לשנייה וליקב. הקרבה הזו מקלה מאד על ההתנהלות ומבטיחה שהפרי שמגיע ליקב יהיה באיכות בה נקטף. מן הצד השני, במצב של קרה או מכת טבע אחרת, החלקות כולן נפגעות. לא בכדי, הבציר המלא האחרון של היקב היה ב-2011. מאז, בכל שנה ושנה, הקצנה של תופעות מזג האוויר נסתיימה באובדן יבול של 30-60% - פעם זו קרה פעם ברד ובשאר הפעמים קימחון או גשמים לאורך כל העונה. בשנת 2016 המצב הזה הגיע לנקודת קיצון עם אובדן של 90% מהיבול, וההתעקשות לעבוד רק עם הפרי שלהם ולא לרכוש פרי של מגדלים אחרים הכריחה את אנשי היקב לפתוח את המרתפים ולשווק בצירים מתיישנים.
לאחר שנכנסים לתוך חדר הטעימה, שחצוב אף הוא בסלע הבהיר, נפתחים בקבוקי היין שנעשו מגפנים שצומחות בחלקות השונות, כולל בחלקה שנמצאת ממש מעל הראש במקום שבו טועמים את היין. תאמינו לנו, זו הרגשה מאד יוצאת דופן להיות מתחת לשורשים של הגפן, ובתוך האדמה ממנה קיבלה את כל צרכיה. ואכן, משפחת קאלו מעבירה את המבקר חוויה שניתן לכנותה בורגייתרפיה. זוהי חוויית יין שמחה וידידותית, שאין בה שמץ מההתנשאות או המסחור שפוגשים לעיתים באזורי יין אחרים. בסופו של דבר, כשתצאו מהמרתף לאחר שטעמתם את היינות הנפלאים של דומיין דה לה שבאלרי, תקוו, בדיוק כמונו, לשוב ולבקר במהרה.