יין זה זכר או נקבה? כי השנין בלאן המיוחד הזה, דוֹמֶין אוֹ מוּאָן, שיש לנו הכבוד גם להביא לארץ וגם להציג בהתרגשות, הוא יין גדול בנקבה רבות. הראש שהג(ת)ה אותו היא מוניק לארוש, והידיים שעושות אותו הן ידיה של בתה טֶסָה. טֶסָה מייצרת מדי שנה רק שלושים-אלף בקבוקים מגפנים אורגניות וביו דינמיות, שגדלות בטרואר מופלא, חלקת הקרו לה רוש אוֹ מוּאָן (סלע הנזירים). הכרם מצוי על גבעת צפחה ייחודית בגדה הימנית של עמק הלואר בצרפת, צפון-מזרחית לעיירה סַבֶנְיֵר, ונהנה מטיפוח ידני שכמעט עבר מהעולם. בצדק רב אתם יכולים להרגיש בני מזל שיש כעת בידיכם בקבוק מיקב ה׳קאלט׳ הזה.
נהוג לומר שמעמדם של הטובים ביקבי הלואר נקבע לא על פי זכות אבות, אלא על פי השיפור המתמיד שניתן למצוא ביינות שיוצאים מידיהם. בצ׳ירז חשוב לנו לגלות את הפנינים הנסתרות, הייננים המשוגעים לדבר, אלה שלא נרתעים משום עבודה, גם קשה או מפרכת, על מנת לצעוד צעד נוסף בדרך לביטוי הטהור של הטרואר שלהם. כשעולה בידינו להביא יינות כאלה לישראל ולחלוק אותם עמכם, אנחנו בכלל מאושרים.
דומיין או מואן היא חלקת כרם היסטורית בת מאה ועשרים דונם, שניתנה במתנה בשנת 1130, יחד עם חלקת הקרו השכנה והמפורסמת, ׳קוּלֶה דֶה סֶרָאן׳ (Coulée de Serrant), על ידי האביר בוהאר לנזירים של המנזר הציסטרסיאני סנט ניקולא. לאחר שנטעו כרמים על כל השטח, ייצרו הנזירים את היין שלהם - כפי שעשו אחיהם במנזרים ברחבי צרפת וספרד, בהניחם את התשתית לתרבות היין האירופאית המוכרת לנו היום. לאחר המהפכה הצרפתית נלקחו הכרמים מהמנזר והופרדו לראשונה החלקות, ואחת מהן, זו שהייתה ליד המנזר, נקראה על שם הנזירים - ׳דוֹמֶין אוֹ מוּאָן׳.
בשנת 1981 רכשה מוניק לרוש את דומיין או מואן, שמהווה היום את מחציתו של האפלסיון הקטנטן (220 דונם, 50,000 בקבוקים לכל האפלסיון) סַבֶנְיֵר - רוש או מואן שבאזור אנז׳ו שבעמק הלואר. מדובר בגבעת צפחה עם עורקי חול אאולי, אבן וולקנית וריוליט, אדמות דלות ודקות שמספקות תנאים אידיאליים לשנין בלאן, המלך הלבן של זני הלואר. תוסיפו לכך את המפנה הדרומי והחשיפה האופטימלית לשמש, המביאה להבשלה מצוינת, את ההשפעות המסו-אקלימיות, המקומיות, של נהר הלואר, את העובדה שהסערות האופייניות לגדה השמאלית נוהגות לדלג על הגבעה הזו, כמו גם רקבונות הפרי שנפוצים בדרך כלל באזור סַבֶנְיֵר, ותתחילו להבין באיזה אוצר קרקע מדובר. ואכן, בשנת 2011, בעקבות המצוינות הקונסיסטנטית שהפגינו, זכתה ״רוש או מואן״ להיות אפלסיון בפני עצמו ושלוש שנים מאוחר יותר זכה גם השכן ממזרח, ״קוּלֶה דֶה סֶרָאן״, לסיווג של אפלסיון בפני עצמו. לאפלסיון הקטן נקבעו כללים בני קיימא ומחמירים מאד; איסור הדברת עשבים וחרקים, הגבלת יבול לשלוש מאות ליטר יין לדונם, מה שמבטיח ריכוז ארומטי נדיר, קביעת חובת בציר ידני סלקטיבי, כלומר ״לעבור״ על הכרם כולו לפחות פעמיים (טֶסָה ״עוברת״ על הכרם לפחות חמש פעמים!) ובחירה בענבים שהגיעו לבשלות אופטימלית בלבד. לכך מוסיפה טֶסָה את החלת החקלאות הביו-דינמית השומרת על חיות האדמה ועל איזון המערכת האקולוגית של הכרם והכורמים. כאמור, השנים האחרונות היוו קפיצת מדרגה עצומה עבור היקב ועם הוספת היין השני, לה בֶּרְסוֹ דֶה פֶה, המגיע מן הכרמים הצעירים יותר של האפלסיון, זכינו לביטויים חדים ומדויקים יותר מאי פעם, יינות של עוצמה עצורה המשלבת את החוסן שיש באזור סַבֶנְיֵר עם מינרליות ופוקוס עוצרי נשימה.