היקבים הקואופרטיביים, שמצויים בכל אזורי היין בצרפת, לוקחים חלק משמעותי מאד בתעשיית היין הענפה שלה. למעשה, למעלה מחצי (!) מהיין הצרפתי מיוצר ביקבים מן הסוג הזה, שקולטים ענבים מהכורמים החברים בהם ומכינים מהיבול כולו יין שולחני שיהיה לרוב פשוט וזול. לאחר שהקואופרטיב משווק את היין, ההכנסה תחולק בין החברים על פי כמות הענבים שסיפקו. למבנה כלכלי-שיתופי זה יש הצדקה מיוחדת באזורי יין לא יוקרתיים, והוא מודל מועדף עבור כורמים קטנים וחסרי אפשרות ריאלית להחזיק בעצמם את הציוד היקר של יקב.
במקרים רבים לאורך ההיסטוריה, בצרפת ומחוצה לה, יקבי קואופרטיב נטו להעדיף ייצור כמותי, כזה שיבטיח הכנסה קבועה על פני העדפת פרמטרים כמו איכות וביטוי נאמן של מקום. לא בכדי, אם אתם עוקבים אחרינו, ייתכן והבחנתם בכך שאנו נוטים לספר בשבחם של ויניירונים שחדלו למכור את יבולם, יצאו לעצמאות ייננית והחלו להפיק מהפרי שגידלו יין שמבטא טרואר ונושא את חתימת ידם. הסיבה לכך שאנחנו מעדיפים ייננים שבאומץ לב חדלו מלחסות באנונימיות של המרתף הקואופרטיבי האזורי, היא שאנחנו תמיד נחפש את הכורמות שמכוונת לאיכות ולא לכמות, את ייחודו של מקום ואת העבודה האישית המחויבת של היינן בזמן היצירה.
ובכל זאת, אנחנו מעולם לא "דתיים" כשזה מגיע ליין, ושמחים שיש בעולם יקבי קואופרטיב שלא קפאו על השמרים ושדרגו את עצמם לרמת עשייה יוצאת דופן. כאשר זה קורה, לפתע יתרונותיו של יקב שכזה באים לידי ביטוי, שכן הוא מאפשר ליקבים קטנים, שפועלים בתוך אוקיינוס של יין, לשלב ידיים במאמץ של שיווק, החלפת ידע והעלאת איכות היינות.
בדיוק בשל סיבות אלה שמחנו להכיר את 'הויניירונים של אסטזארג׳, קואופרטיב מסוג אחר לגמרי, שהכורמים-ייננים השותפים בו נהנים מהטוב שבכל העולמות. הם חולקים ידע, ציוד ומשאבים, ומתוך סינרגיה תומכים אחד באחר ככל שנדרש, אולם מפיקים איש את היין של עצמו. כמו תמיד, לא שמרנו את התגלית המיוחדת הזו לעצמנו ומיהרנו להביא עבורכם ארצה את היינות היפים ביותר.
הכפר אסטזארג מצוי 20 ק״מ מאביניון, בגדה השמאלית והפחות מפורסמת של דרום עמק הרון. הקואופרטיב נוסד ב-1965 על ידי חיבור של תריסר כורמים והוא מעבד כיום יבול של 23 כורמים נוספים, כאשר בסה״כ נטועים 5500 דונם של זני עמק הרון האדומים (גרנאש, סירה, מורבדר, סנסו, קריניאן וגם זן לבן אחד, גרנאש בלאן). לרוב, מדובר בחלקות קטנות, לעיתים עתיקות ומוקפות חומה (קלו), בסיווג אזורי של קוט דו רון או קוט דו רון וילאז׳. הקרקע המעורבת, שניתן למצוא בה את חלוקי הנחל המפורסמים של שאטונף-דו-פאפ וכן חרסית אדומה וחצץ, נמצאת בין טאבל, העיר נים ובין האקוודוקט הרומי המופלא - פונט דו גארד.
בגדה הימנית של הרון השתלטו הכרמים על החקלאות, אולם באזור הכפרי של אסטזארג ישנה חקלאות מסוגים שונים וכן יערות ושטחים טבעיים למכביר, עירוב שימושים שתורם לבריאות האדמה ולאיכות היבול. 75% מהכורמות אורגנית והיתר חקלאות משמרת, פרקטיקות מורכבות ויקרות יותר שאין כמעט סיכוי למצוא בקואופרטיבים רגילים. האקלים השמשי והחם, והרוח המאווררת שנושבת רוב הזמן, מסייעים במניעת רקבונות.
ב-1989 הצטרף לקואופרטיב אסטזארג היינן והמנהל ז׳אן פרנסואה ניק, והוא שהחליט לבקבק יין מ-10 מהיקבים הבולטים ביותר באיכותם, במקום להמשיך ולמכור את היין כמקשה אחת לגופים אחרים. בנוסף, כמי שהושפע ממישל לאפייר, היינן האגדי מאזור הבוז׳ולה, ואחד מאבות הייננות מעוטת ההתערבות, הכניס ניק את הגישה הזו לעבודתו כיינן. ״התפקיד שלי הוא רק להוציא לאור את העבודה של הכורם, לא לעשות כל מיני טריקים מעבר לה״ נהג לומר. ביקב לא נעשה שימוש בשמרים תעשייתיים, התסיסות ספונטניות ומתרחשות בטמפרטורה נמוכה, במכלים אינרטיים כגון בטון או נירוסטה. לא נעשה שימוש בעץ חדש, לא מוסיפים אנזימים, חומצות או חומרי שיקוע, והיין איננו מסונן. את דרכו ממשיכה ביתר שאת הייננית והמנהלת ארמל רואו, שמייננת בנפרד גם חלקות יוצאות דופן, דבר שלא מתקיים בקואופרטיבים אחרים. ״אנחנו מוסיפים רק מעט מאד ביסולפיט לפני הביקבוק, זאת כדי לוודא שהיין בטוח לייצוא״, אומרת רואו. ״אנחנו לא קוראים לעצמנו ׳טבעי׳ פשוט כי מאז ומעולם היינו כאלה, הרבה לפני הטרנד ה׳טבעי׳ שפושה היום״. תשאלו סומליירים בצרפת והם יאמרו לכם שהיקב הזה הוא מתמורות הכסף הטובות ביותר בצרפת כולה. בצ׳ירז אנחנו תמיד שואפים לחלוק את הסודות הכמוסים של הסומליירים ומומחי היין בעולם, אז הנה לכם אחד מהם.