עשויה לגרום למי שמגלה את עולם היין בימים אלה לחשוב שכך היה מאז ומתמיד. המחירים טיפסו מעלה, יצרנים ששמם היה עלום הפכו לאגדות אייקוניות והמוניטין של אזור פיימונטה כולו כיעד תיירותי גסטרונומי הרקיע שחקים. אבל כאשר שומעים את הסיפור של יצרנים כמו ג'וזפה קורטזה, מבינים שהיו בפיימונטה גם ימים אחרים, והם לא היו רחוקים כל-כך. ימים בהם זה לא היה מובן מאליו להיות חקלאי שמייצר יין בעצמו, ובטח שלא להתפרנס מכך...
ג'וזפה קורטזה, שהלך לעולמו בשנת 2018, היה חקלאי פיימונטזי יליד האזור. משפחתו גידלה ענבים בבכפר הקטן ברברסקו במשך עשורים רבים, וכאשר בגר ג'וזפה ענבי המשפחה היו מיועדים להימכר, שנה אחר שנה, לצורך ייצור יינותיו של ברונו ג'יאקוזה, יצרן פיימונטזי אגדי בפני עצמו.
אלו היו הימים הראשונים של שנות ה-70, ימים של שינוי באזור, בעיקר בזכות יצרנים כמו אנג'לו גאיה וברונו ג'יאקוזה, שהצליחו להוכיח לעולם שניתן לייצר יינות נפלאים וברמה עולמית מענבי הנביולו המקומיים. ג'וזפה, אז בחור צעיר בן 30, היה מחלוצי הגל שבמסגרתו הפסיקו מגדלי ענבים למכור את מרכולתם והתחילו לייצר יין בעצמם. בשנת 1971, לאחר דיון לא פשוט עם אביו, הוא החליט לייסד את היקב שנושא עד היום את שמו.
"צריך להבין, שבאותו זמן המשמעות של המהלך של ג'וזפה הייתה לוותר על הכנסה בטוחה וקבועה, ולייצר יין שיהיה אפשר למכור רק בעוד שלוש שנים" סיפר לנו פעם חתנו של ג'וזפה, גבריאלה. "זו הייתה קפיצה באפלה, סיכון גדול, אבל הוא היה גאה לקחת אותו. הוא הבין את הפוטנציאל של הכרמים דרך היינות של ג'יאקוזה והוא נעזר ביינן שהיה חברו כדי לצאת לדרך. הוא מעולם לא למד ייננות, אך היו לו ניסיון וגם סיוע מייננים אחרים שאהבו אותו".
חלקות הכרמים של ג'וזפה התרכזו בעיקר סביב בית המשפחה, שמשקיף אל כרם ראבאיה המובחר וההיסטורי, שממנו צמחו כמה מיינות הברברסקו הראשונים והטובים ביותר. משפחת קורטזה מחזיקה ב-4 דונם בראבאיה ומתחזקת גם חלקות כרמים בטריפולרה, כרם שממוקם ממש ממול לראבאיה. לאחר מותו של ג'וזפה, סיפר לנו גבריאלה שהוא מעולם לא חלם להתרחק יותר מדי מהכרמים שסמוכים לבית. "לג'וזפה הייתה הזדמנות לרכוש בעבר אדמות, אבל הוא מעולם לא רצה להסתכל מעבר לראבאיה וטריפולרה. הוא תמיד אמר ששם הוא נולד וגדל כמגדל ענבים, וכי שם הוא יוכל להפוך חומר גלם ליין טוב, לא בגלל טכניקה או ייננות, אלא בגלל איכות הענבים. במובן הזה, החלקות בראבאיה היו אוצר ולהחזיק כרמים ממש ממול היה חכם מבחינה לוגיסטית, כי זה איפשר לנו לרכז את העבודה. אחרי הכל, אנחנו עושים את הכל בעצמנו".
בחלוקה הפיימונטזית הישנה למסורתיים ומודרניים, קורטזה השתייך לקבוצה הראשונה. גם בימים בהם יצרנים רבים נהרו לכיוונם של יינות כהים ומרוכזים יותר, שמרו בקורטזה על המהלך המסורתי הקלאסי של הטיפול בענבי הנביולו. העובדה שהיקב היה מהראשונים לייצר לארה"ב וזכה שם להצלחה, הפחיתה בהרבה את הלחץ לשינוי סגנוני שהשפיע אז על יצרנים פיימונטזים שרצו אז למכור את יינותיהם מעבר לים. ובכל זאת, עם השנים נגעה מדי פעם החדשנות גם בקורטזה, והיקב החליט לגדל ענבי שרדונה והכניס חביות קטנות ליישון אחד מיינות הברברה שלו. אבל כל הזמן הזה, יינות הברברסקו, גולת הכותרת של היקב, נותרו ביטוי קלאסי, אלגנטי ובלתי מתפשר של כרם ראבאיה