היין שבידיכם נעשה בעמק הלואר שבצרפת, תחת ידיו האמונות של היינן תיבּוֹ בּוּדיניוֹן, בעבר ג׳ודוקא מהרמות הגבוהות ביותר. אנחנו לא גט (טקסי), ולא היינו טורחים לציין את תחביבו דהיום של בודיניון, אלמלא חשבנו שהוא ניכר באופן בו הוא עושה יין. ואכן, הכבוד לעוצמה של הצד שמנגד, שמאפשר באמצעות סבלנות וקשב עמוק לרתום אותה ובסופו של דבר להפיק ממנה את המירב, תכונות האופייניות לג׳ודוקא, הביאו בזמן קצר ביותר את בודיניון הצעיר, כיום בסוף שנות ה-30 שלו, לצמרת יינני הלואר.
למשפחתו של בודיניון, במקור מאזור המֵדוֹק שבבורדו, לא הייתה אחוזת יין, אולם הסב, פרנסואה, שהיה סוחר ומתקין מוטות עץ מהם נעשו תמיכות לגפנים, קיבל לא אחת חלק משכרו ביין. באופן הזה, כבר כילד זכה בודיניון לטעום מהמשובחים ביינות האזור, וטעמו המתחדד כיוון אותו לקריירה בתחום. בתמיכת אימו, פרנסואז, שנפטרה כשהיה בן 17, הוא יצא להגשים את החלום. כמה חשובים היו עבורו סבו ואימו ניתן להבין מההקדשה המשולבת לשניהם ״לפרנסוא(ז)״ המופיעה על תוויות יין האנז׳ו הלבן הגבוה שלו, המיוצר רק בשנים טובות במיוחד.
בשנות ה-2000, לאחר תקופות התמחות ועבודה בשאטו לאפיט-רוטשילד ושאטו אוליביה בבורדו, ואצל פיליפ שרלופן בז׳ברה-שמברטן שבבורגון, כמו גם באוסטרליה, קיבל על עצמו להיות יינן אחראי בשאטו סוּשרי באזור סאבאנייר שבלואר. תוך שנים מועטות העביר את הכרמים של סוּשרי הסמכה אורגנית, זכה לביקורות נלהבות על היינות שעשה והעלה את הביקוש להם בהתאם. לאור הצלחתו המהירה קיבל ב-2009 ממעסיקו אישור לקיים במקביל אופרציה עצמאית קטנה הנושאת את שמו, וממנה מגיע היין הנפלא שבידיכם. אל תקלו בכך ראש: בודיניון מייצר רק כ-20,000 בקבוקים בשנה. הוא חביבם של סומליירים ממסעדות מישלן ושל אספנים, והבקבוקים המוזמנים מראש אוזלים במהירות. השם ׳בודיניון׳ הוא אחד מהסודות השמורים ליודעי דבר, בדיוק מהדברים שאנחנו בצ׳ירז אוהבים כל כך להיות מסוגלים לחלוק אתכם.
תחילתו של המיזם בכרם של כ-20 דונם שרכש בודיניון באנז׳ו, בו גידל שנין בלאן ומעט קברנה פרנק לרוזה. בנוסף, הצליח לשים את ידו על כ-10 דונם של חלקות צפחה מובחרות ביותר, סמוכות לחלקות המפורסמות קוּלֶה דֶה סֶרָאן וְרוֹשׁ אוֹ מוּאָן בְּסָבָאנְיֶיר. כזו היא ׳לה ויניי סאנדרה׳, חלקה בת 5 דונם ובה גם חרסית וגרניט שנותנת יין מלא ומורכב, או ׳קלו דה לה הוט׳, ממנה מופקים אלף בקבוקים בשנה בלבד. החלקה המגודרת לה ׳קלו דה פרמין׳, חלקת צפחה עם חול שנותנת שנין בלאן פרחוני, מצויה מתחת ליקב שהקים ליד הכפר פוסונייר.
עם הזמן, שטח הכרמים של בודיניון גדל עד שהגיע ל-70 דונם. את הגפנים הוא בחר לנטוע בשיטה הנקראת ׳סלקציה מאסאלית׳. כך שבמקום לרכוש שתילים זהים לחלוטין ממשתלה תעשייתית ולקבל כרם אחיד, הוא העדיף לקחת שתילים מחומר ריבוי שמגיע מכרם ותיק בו עדיין קיים מגוון קְלוֹנִים, כלומר עם שונות גנטית, דבר התורם למורכבות היין המתקבל.
כל הכרמים אורגניים וביו-דינמיים, שיטות חקלאיות המשמרות את חיותה של האדמה ואת בריאותם של הגפנים, שהופכות פופולריות בלואר למרות תוספת העבודה הכרוכה ביישומן. הגפנים מטופלות ככה שיניבו יבול מצומצם ועשיר טעמים. ״עד שהענבים אצלי, בריאים ובשלים, אני לא חושב על עשיית יין בכלל. רק על הכרם״ אומר בודיניון. את הבציר הידני הוא עורך במספר מעברים, מבטיח בכך שהפרי יגיע לבשלות מדויקת. הסחיטה מתבצעת לאט, באשכולות שלמים, עם השמרים הטבעיים המצויים על הענבים. לאחר סיום התסיסה היין מבגיר על השמרים העדינים בחביות בנות 300 ו-600 ליטר, וחלקו בחביות סטוקינגר אוסטריות בנפח 1200 ליטר.