שצ’ורק דוגו

Scurek Dugo

שצ'ורק  
2018

177.65ש"ח

750 מ״ל | 27.87 ש"ח ל-100 מ״ל

דוגו הוא שמו של כרם איכותי הנטוע בזנים רבולה, שרדונה ופינו בלאן. רבולה, או כפי שאנו מכירים את הזן באיטליה השכנה תחת השם ריבולה ג׳יאלה הוא אחד הזנים שעברו תחייה מחדש בעשרים שנים האחרונות. מזן בסכנת הכחדה שרק פועלם של אנשים כמו הסבא של סשה רדיקון ואבא של אדי סימצ׳יץ׳ יצרו את האמונה והתשוקה אשר הדביקה את הדורות הבאים להמשיך ולהאמין בו, ומכאן הפך לאחד הזנים שמייצגים הכי הרבה את מהפכת היינות הלבנים והכתומים של סלובניה ואיטליה. הרבולה מצליח היכן שזנים לבנים רבים לא מגיעים לתוצאות רצויות והוא לאפשר לקליפת הענב בייננות להוסיף מורכבות וארומטיות מחד ומרקם וגוף מאידך וכל זאת בלא להכביד ובלי להשאיר מרירות גבוהה. ולכן רבולה הוא זן אולטימטיבי לייצור יינות כתומים והוא גם יין אוכל נהדר. חמיצות ומליחות הם מרענני-חך מושלמים וכך הם מאזנים היטב את המרקם המלא ואת הטאניותשל היין. עם ריחות טרופיים, של בננה בשלה, וניחוחות עץ אלון זהו יין מורכב, לעיס ומהנה.  

למרות שרבים מתייחסים ליין כתום מבחינת טמפרטורת הגשה כאל יין לבן, אנחנו ממליצים בכל לשון שלא לצנן יינות כתומים יתר על המידה, שכן זה ידגיש את העפיצות ויקטין את מורכבות היין. התייחסו אליו כעל מעין היבריד בין יין אדום ללבן והגישו אותו ב-13-14 מעלות, הניחו לו להיפתח שעה לפני, ובמקרים רבים יש אף סיכוי שהיין יהיה טוב ומעניין יותר למחרת היום.

המלצות שתייה

12-14 מעלות
פסטות
תמיד טעים

תעודת זהות

גוף
טאנינים
חמיצות
פירותיות
עץ
זנים 50% ריבולה, 30% שרדונה, 20% פינו בלאן
טרואר צפחה
חקלאות קונבנציונלית
אלכוהול 13%

על היקב והאזור

שצ'ורק

שצ׳ורק הוא יקב סלובני משפחתי וגברי מאד, בו עובדים כתף אל כתף חמישה נכדים, אב וסב, ממשיכים את מורשת האיכות של אבי הסב והדורות שקדמו לו. למרות התהפוכות והמשברים שהיו כרוכים בהיסטוריית היין של הארץ ההררית והפראית הזו, הם לא התייאשו ומקווים שעכשיו, סופסוף, סלובניה הגיעה לתקופת שגרה מבורכת. לדעתנו, אי אפשר לחשוב על דבר יותר אופטימי מאיש יושב תחת גפנו בארץ שהייתה שסועת קונפליקטים, לכן כשפרי עמלו יוצא לעולם, זוכה לשבחים ומגיע אפילו לפה, לישראל, אנחנו מרימים לו ׳צ׳ירז׳. אז למה שלא תקחו גם לכם כוס, תצטרפו אלינו, ועל הדרך תגלו זנים ייחודיים באזור יין ישן-חדש ועשייה איכותית שעושה לעצמה שם? בסלובניה התבססה תרבות של כורמות כחמש מאות שנים לפני שהאימפריה הרומית הפיצה אותה מכאן אל צרפת ספרד וגרמניה, מדינות היין האיכותי של היום. בימי הביניים, הכנסייה הנוצרית השתלטה באמצעות מנזריה על רוב-רובו של ייצור היין באירופה, וניכסה לעצמה גם את האזור הזה. תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית, בחצי השני של המאה ה,19- החלו לצוץ יקבים פרטיים, אולם מספרם הלך והצטמצם ככל שהיא איבדה את אחיזתה, והרעיון של יוגוסלביה הקומוניסטית התפתח. בין מלחמות העולם עלה כוחם של הקואופרטיבים ועד לסופה של מלחמת העולם השנייה הם כבר ריכזו כמעט את כל היבול. השלטון דרש מהחקלאים לכוון לכמויות גדולות בלי לשים לב לאיכות. ואכן, בתקופה זו רמת היין הסלובני הגיעה לתחתית, מקום ממנו ניתן רק לעלות. ב1991- סלובניה הפכה לרפובליקה היוגוסלבית הראשונה שהכריזה עצמאות. במלחמות שפרצו לאחר מכן נפגעו תעשיות רבות וזו של היין בכללן, אלא שלמרות הדעיכה הכללית, תעשיית היין נהנתה מהקרבה למערב, והייתה מהראשונות להשתקם. היום היא מהווה מנוף כלכלי ותיירותי, וגם השוק הבינלאומי מתחיל לגלות בה עניין ובצדק. היין הסלובני מציע תמורה מופלאה ביחס למחירו, ובעולם בו יינות מאזורים ידועים הופכים לבלתי נגישים בעליל נוצר צמא גדול לתגליות מפתיעות כמו זו. תחומה בין איטליה, אוסטריה, הונגריה וקרואטיה, סלובניה נהנית מאקלים קונטיננטלי. הקיץ בה חם והחורף קר, וישנם הפרשי טמפרטורה ניכרים בין היום ללילה, תנאים שמבטיחים הבשלה טובה עם רעננות פרי ותורמים לאיזונו של היין. הטופוגרפיה ההררית מחייבת לא אחת חקלאות על טראסות שמבוצעת ידנית, במסגרתה היבולים הקטנים והאיכותיים מרכזים את תשומת לבו של החקלאי. בסלובניה ישנם 3 אזורי יין עיקריים: פודרבייה מצוי בצפון מזרח, בין הונגריה, אוסטריה וקרואטיה, ומתמחה ביינות לבנים, מבעבעים וקינוח. פוסבייה שבמזרח מתמחה ביין אדום קליל וחמצמץ הקרוי צביצ׳ק. האחרון והחשוב הוא פרימורסקה, אזור יין שסמוך לאיטליה ומושפע ממנה בשפה, בארכיטקטורה, בקולינריה ובסגנון הכורמות, ולכן אין פלא שכאן החלה מהפיכת האיכות של יינות סלובניה. כפי שוודאי ניחשתם, החווה בת 240 הדונם של ארבעת דורות משפחת שצ׳ורק נמצאת בפרימורסקה, בתת-אזור בשם גורישקה, בחלק של הגבעות הקרוב לאיטליה והקרוי ברדה. הכרמים מצויים בחלקות הטובות ביותר של האזור, ונאספו על פני הדורות. ביקב שבכפר פלשיבו המשפחה מייצרת 180,000 בקבוקים בשנה. חלק מהיינות זניים וחלקם הם בלנדים מזנים מקומיים כגון רבולה, שיבי פינו, פיקוליט, גלרה, רפוסק ועוד, וגם מזנים בין לאומיים מוכרים יותר. הייננות מודרנית ועושה שימוש מושכל בנירוסטה, בחביות סלאבוניות גדולות או בעץ אלון כשהם נדרשים, והמטרה היא להדגיש את איכות חומר הגלם. כל היינות מאופיינים ביד רעננה בשילוב עם טקסטורה ניכרת, והמשפחה גאה במיוחד בסדרות הבלנד ׳סטארה בראיידה׳ וכן ביינות ׳אפ׳ ו׳קונטרה׳ המדגישים את הזנים האוטוכתוניים והייחודיים שלהם.

עוד על היקב והאזור >

יינות נוספים מהיקב

  • 2020
    194.65ש"ח
    750 מ״ל | 30.53 ש"ח ל-100 מ״ל
  • המוצר חסר במלאי
    2018
    179.00ש"ח
    750 מ״ל | 23.87 ש"ח ל-100 מ״ל
    Out Of Stock
  • יינות דומים

  • פורטוגל
    2021
    194.65ש"ח
    750 מ״ל | 30.53 ש"ח ל-100 מ״ל
  • המוצר חסר במלאי
    ספרד
    2021
    189.00ש"ח
    750 מ״ל | 25.20 ש"ח ל-100 מ״ל
    Out Of Stock
  • איטליה
    2016
    201.00ש"ח
    750 מ״ל | 26.80 ש"ח ל-100 מ״ל
  • הרי יהודה
    הרי ירושלים
    ישראל
    2023
    199.00ש"ח
    750 מ״ל | 26.53 ש"ח ל-100 מ״ל
  • המוצר חסר במלאי
    דואורו
    פורטוגל
    2019
    219.00ש"ח
    750 מ״ל | 29.20 ש"ח ל-100 מ״ל
    Out Of Stock
  • ריוחה
    ספרד
    2016
    189.00ש"ח
    750 מ״ל | 25.20 ש"ח ל-100 מ״ל
  • איטליה
    2021
    201.00ש"ח
    750 מ״ל | 26.80 ש"ח ל-100 מ״ל
  • המוצר חסר במלאי
    ונטו
    איטליה
    2007
    169.15ש"ח
    750 מ״ל | 26.53 ש"ח ל-100 מ״ל
    Out Of Stock
  • Description

    שני דברים חשובים לגבי היין, ראשית הוא עשוי על טהרת זן האוזלטה, אחד הזנים הנדירים והיקרים מיוחד למשפחת בוסקאיני. שנית, היין נעשה רק בשנים משובחות בהם מרגישים ביקב שהאוזלטה מקבלת ביטוי משובח במיוחד, והיין מגיע ממרתפי המשפחה ויוצאים לשוק מאוחר יותר ומכאן התווית הייחודית הזו.

    אוזלטה הוא זן המעניק את האופי המיוחד של היין ולשמו ׳אוזאר׳ יש משמעות כפולה. המילה האיטלקית “osare” משמעה ״להעז״ או להסתכן והיא משקפת את האתגר שלקחו במאזי כשטיפחו בשנות ה-80 את הזן הוורונזי שכמעט נכחד. ״אוזאר״ פירושו גם ׳לצעוק משמחה׳ בניב ורונזי, והשם משקף את ההתלהבות ואת תחושת הניצחון שחשו במשפחת בוסקאיני כשטעמו את הבקבוקים הניסיוניים הראשונים של היין הזה. גרסה אחרת מספרת שהיה זה סברינו ברזאן הבעלים של ה׳בוטגה דל וינו׳ – מקדש היין של ורונה, שבכלל שכנע במקור את סנדרו בוסקאיני לבקבק בנפרד את האוזלטה. תיכף תבינו למה זה חשוב ומה הקשר של כל זה לישראל. ובכן, עכברי טריוויה של יין יודעים שישנה חלקת אוזלטה קטנה נטועה בכרם שורש. אז איך זה קרה? ובכן, אותו סברינו הוא חבר של נתן חברוני, הבעלים של יקב צרעה והוא הצליח לשכנע אותו להאמין בזן ובאיכויותיו וכך ניטעה לה חלקה בה הקיזו דם רב וכוונות טובות. אמנם עד היום יקב צרעה לא הכין יין אוזלטה, אך חובבי יין עם זיכרון וסקרנות יכלו למצוא את הענבים מככבים ביין ׳קרקע׳ של יקב עגור או ביינות של דרור אנגלשטיין. ערן פיק טוען שאוזלטה יכול לתת תוצאות טובות מאד, אך בסגנון יותר מחוספס אשר פחות תואם את השקפתו וטעמו.

    אוזאר מראה לנו לאיזו מורכבות הוא יכול להגיע באזור ונטו, עם טעמי אוכמניות, פטל שחור, מרקם עשיר וטאנינים איכותיים. הזדמנות נדירה לטעום זן שרק לפני כמה שנים יכול היה להיכחד מן העולם ועוד עם יין שכבר התיישן. תענוג!