שארל ז'וֹגֶה, סטודנט ללימודי אמנות בפריז, קיבל לידיו את החווה החקלאית של הוריו לאחר שאביו נפטר ב-1957. בצער רב, הוא ויתר על המשך לימודי הפיסול והציור שלו וחזר לסַזִּיִּי, כפר ילדותו הקטנטן שנמצא בגדה השמאלית של נהר ה-וְיֶין, יובל של נהר הלואר באזור היין שינון בצרפת.
ז'וֹגֶה החליט להתמקד בגפן היין. הוא עקר את שאר הגידולים שהיו בחווה, נטע במקומם כרמים, ולאחר מכן הקים את היקב שנושא עד היום את שמו. כפי שניתן לצפות מאמן, היה זה הצעד הראשון במסע לחיפוש אופן הביטוי האותנטי שלו בשדה האמנותי החדש הזה שאליו גלגלו אותו החיים.
למזלו הרב של שארל, הוא פגש בז׳אק פְּוִויזֶה, שעבר באותה התקופה לגור בשינון. פְּוִויזֶה, שהקים את ׳המכון הצרפתי לטעם׳, עסק כל חייו במחקר רב-תחומי שקשור ברגישות לטעמים. כהוגה דעות, הוא הירבה לדבר על טרואר ופיתח שיטות חינוך לעוררות חושית שמשמשות עד היום. יחד איתו, יכול היה שארל לחקור את הטרואר המיוחד של הלואר ולנסות ליישם רעיונות יינניים חדשניים לאזור זה, רעיונות שנלקחו מאזור בורגון ונחשבו לפורצי דרך. כך, למשל, ז'וֹגֶה היה היינן הראשון בלואר שהתסיס על פי חלקות, ועשה יינות מכרמים יחידניים ומחלקות נבחרות בתוך הכרם. הוא הפריד את החלקות על פי מרכיב הקרקע שאפיין אותן: חצץ, חרסית או גיר. כדי להיטיב לשקף את אופי החלקות הוא יצר את מכלי הנירוסטה הראשונים בשיתוף עם בית גראן. במכלים אלה יכול היה להגיע ליינות נקיים עם פרי עסיסי ומדויק בתקופה בה יינות הלואר היו כפריים וגסים יחסית. בכרם היה שארל קפדן לא פחות: כדי לשמור על איכות הפרי הוא היה הראשון להנהיג בציר ידני לסלים קטנים במקום למכלים גדולים. התוצאות היו מעולות וחלק מהיינות, בעיקר כאלה שהיטיבו להוכיח יכולת התיישנות יוצאת דופן, זכו למעמד מיתי והפכו לאבן בוחן של יינות שינון.
ב-1985, לאחר 30 שנות קריירה, החליט ז'וֹגֶה לסגור מעגל, ומבלי לנטוש את היין לחזור לאמנות של נעוריו. היות והיה נטול יורשים, הוא מכר 50% מהעסק לז’אק זֶ'נֶה, מנהל הכספים הוותיק שלו, שעל מסירותו ליקב ידע שיוכל לסמוך. תריסר שנים לאחר מכן רכש זֶ'נֶה את היקב כולו.
סביב שנות העברת השליטה ביקב חלה ירידה מסוימת באיכות הענבים ובאיכות היין, וכוכבו של בית ז׳וגה הועם מעט. המורכבות והדיוק נפגעו ובתים אחרים ניצלו זאת וצמצמו את הפער.
ב-2006, בהיותה בת 26, החליטה אן-שרלוט זֶ'נֶה, אשת שיווק צעירה וביתו של ז׳אק זֶ'נֶה, להוביל את הבית ולשקם אותו. ראשית, הפרי. היא העבירה את הכרמים לחקלאות אורגנית ועל מנת לצמצם את היבול ולהעלות את איכותו הנהיגה זמירה מאוחרת, דילול שריגים ודילול פרי. שנית, היא מינתה את היינן הצעיר קווין פונטיין ליינן. השניים, שעובדים נפלא כצוות, מטפלים כיום ב-360 דונם של ענבי קברנה פרנק וב-30 דונם של שנין בלאן, בעיקר על קרקע גיר-טופו שאופיינית לאזור. גילן הממוצע של הגפנים הוא 40 שנה, הבציר הידני נעשה במספר מעברים על כל חלקה כדי להבטיח בשלות אופטימלית ואחידה. עכשיו כבר אפשר לומר, היינות של ז'וֹגֶה חזרו למקום שאליו הם ראויים, בחבורת העילית של יצרני עמק הלואר. התוויות מנציחות את אחת הדמויות ההיסטוריות החשובות של הספרות הצרפתית, ההומניסט הצרפתי והסאטיריקן בן הרנסנס ויליד שינון, פרנסואה ראבלה, שביצירתו המפורסמת "גרגנטואה ופנטגרואל" סיפור את קורותיה של משפחת הענקים הזללנים והשתיינים שנלחמת בכוחות השחור של ימי הביניים. הוא כתר כתרים ושר שירי הלל ליינות הלואר ושינון כבר במאה השש עשרה ונחשב עד היום לאחד מגדולי סופריה. אנחנו בצ'ירז, אוהבים את היקב מאוד וגאים לייבא את יינותיו כעת לישראל וכמובן לחלוק אותם איתכם.