מה הייתם עושים לו מן השמיים ירדה עליכם טירה צנועה ומוזנחת בפואי פוויסה, אחד מאזורי היין המוערכים יותר באזור מאקון שבדרומה של בורגון, ואיתה 60 דונם של טרואר יין משובח? ובכן, לשניים לא הייתה כל התלבטות. למרות שהיו חסרי ידע ונעדרי נסיון, הן בכורמות והן בייננות, ארזו את מטלטליהם ועברו לצרפת. ראשית, כיאה לזוג ארכיטקטים, הם שימרו ושיפצו את הטירה שנבנתה בין 1850 ל,1870- והפכו אותה לבית מגוריהם. במקביל, עברו הכשרת כורמות מעמיקה, במהלכה החליטו להסב את הכרמים לאורגניים ובכך להחיות את הקרקע ולהעניק לגפנים את מיטב התנאים לשגשוג. מן ההתחלה הבהירו פאביו וקלייר לעצמם ולסביבתם כי הם מתכוונים להחזיר את היקב למלוא הדרו ולהפיק יין איכותי, כזה שמסוגל לבטא בצורה הטובה ביותר את הטרואר הנפלא של רונטה. הם הגדילו באמצעות ברירה מסאלית את הצפיפות בכרם ויצרו לגפנים סביבה תחרותית, באמצעותה עולה ריכוז הארומות בענבים. זהו תהליך ארוך במהלכו מזהים את הגפנים עם התכונות הנחשקות ביותר בחלקה, נוטלים מהן ייחורים ומרבים אותן. כך שומרים בכרם על מגוון זני נכון, דבר התורם למורכבות הטעם, ומאפשרים לגפנים ותיקות להתחדש. במסירות גדולה, ובתוך זמן יחסית קצר, הצליחו השניים ללמוד כיצד להפיק בעקביות יינות מכרמים יחידניים שנחשבים בין הטובים ביותר בדרום בורגון. הם אלגנטיים, מינרליים וחדים כמו יינות הקרו של הקוט ד׳אור, האזור היוקרתי מצפון, אך מציעים יחס נפלא של תמורה למחירם, בדיוק כמו שאנחנו בצ׳ירז אוהבים. פאביו הוא איש עבודה חרוץ, מוכשר וחד לשון, גבר נאה וצנוע ששמח להכין ספגטי קרבונרה בהתראה של רגע ושקל מאד לחבב. ב2005- השתתף בליון שבצרפת בצילום המוני של צלם העירום ספנסר טוניק )אותו אחד שצילם גם בים המלח שלנו(. לאחריו, הציע פאביו לטוניק ולארגון הסביבתי גרינפיס את הכרם של הדומיין לצילום במסגרת פרויקט להגברת מודעות להשלכות שינויי האקלים, בין היתר על כרמי היין. ואכן, ב2010- נאספו 800 מתנדבים, השילו את בגדיהם והתפזרו בין הגפנים של רונטה כשהם אוחזים בידיהם המונפות בקבוקי יין. אם תרצו, תוכלו למצוא ברשת את הצילום המפורסם, שהוא פסיפס אנושי-צמחי מרגש וייחודי מאד. האחוזה, שנוסדה במאה ה,18- הייתה בעבר בבעלותו של הכומר של פוויסה, בבעלות סוחר יין מליון ובבעלותם של חבורת עורכי דין, עד שנרכשה על ידי פרנסואה ואראמבון ב.1858- מאז, היא נמצאת בבעלות בני משפחת ואראמבון. קלייר גאזו, שכילדה בילתה את חופשותיה בטירה המשפחתית, היא למעשה נכדה של נכדה של פרנסואה, ודודה הוא זה שהפסיק למכור פרי לסוחרים והקים ב1945- את היקב. הכרמים של שאטו דה רונטה מצויים על גבעה סביב הטירה, בגובה 360 מטר, ותחומים בחומה עתיקה הקרויה ׳קלו ואראמבון׳. הקרקע פונה לצפון ועשויה גיר מסיבי, שמעליו יש שכבה דקה של אדמת צפחה וחרסית. שני אלמנטים אלה מפחיתים את הנטייה של טרואר דרומי זה להפיק יין שמנמן ועשיר, ותורמים לחדות הנהדרת של יינות רונטה. הכרם מטופל ידנית, נחרש כדי לנטרל את העשבייה ולהזין את האדמה בחומר אורגני, ונבצר לסלים קטנים, כל חלקה בנפרד. ביקב, הגישה היא של מינימום התערבות. התסיסות מתבצעות על שמרי הבר ללא תוספות סוכר, חומצה או אנזימים. היות ולפעמים מעורבים מספר סוגי שמרים הן יכולות להיות מאד איטיות. ההבגרה נעשית על השמרים העדינים בחביות עץ אלון, רובן ישנות וגדולות, ויכולה להימשך שנתיים. אחרי תהליך זה היין בדרך כלל יציב ואין כל צורך בסינון. בסך הכל מיוצרים 35,000 בקבוקים בשנה. לה בירבט )״הזקנות״ בעגה מקומית( הוא היין הבכיר של הדומיין, ועשוי מהגפנים הוותיקות ביותר, שניטעו בין .1910-1920 השני, ׳קלו ואראמבון׳, נעשה מגפני הקלו שניטעו בין 1945 ל.1975- השלישי, ׳פיירפול׳ )Pierrefolle), נעשה מחלקה חמה יותר, פונה מזרחה, המצויה מחוץ לקלו. נטועה על טרואר נדיר בבורגון העשוי סלע גרניט )כמו אזור בוז׳ולה שמתחיל כמה קילומטרים דרומה(, חלקה זו נותנת יינות עם גוף גדול יותר אך גם היא שומרת על חמיצות מאזנת נפלאה. בנוסף לחלקות שרדונה אלה יש לרונטה גם 5 דונם גאמיי בקוט דה בסה, ממנו מופק סנט אמור, בוז׳ולה טעים ויוצא דופן.