בתקופה שבה יינות צרפתיים מאזורים נחשקים נעשים יקרים מעבר לרף הסביר, בוודאי שבעבור צריכת יין יומיומית, אנחנו בצ׳ירז אוהבים להתרחק מאור הפנס ולחפש עבורכם את הדבר הבא, נו, את הטריק ש״דופק את השיטה״. זה יכול להיות תת אזור מתפתח, יקב חדש ומבטיח, רגע לפני שיוצא שמו למרחוק, או ייננים צעירים ומוכשרים שפגשנו ברגע הנכון בדרכם המקצועית. מפעם לפעם, קורה שיש לנו את הזכות המרגשת למצוא שילוב של כל אלה ולהביא בעצמנו את היין לארץ. במקרים כאלה, כמו במקרה של שָׁאטוֹ דֶה לָה סֶלוְו ושל היין שלפניכם, אנחנו גאים מאד להמתיק איתכם סוד הידוע למעטים, ולהיות שותפים לסיפורם ההולך ומתהווה של פלורנס ובנואה שזאלון ושל אזור היין המבטיח כל כך של חבל הארץ הפראי והמופלא שעל יד נהר האַרְדֶּשׁ.
ברוכים הבאים לאַרְדֶּשׁ, הקרוי גם וִיוַארֶה, מחוז בדרום מזרח צרפת, ממערב לחלקו הדרומי, הידוע יותר, של עמק הרון. המקום שבו גבעות הגיר הסלעיות, שמכוסות בצמחיית גאריגה אופיינית, מסתירות מערות קארסטיות רחבות ידיים, ויונקות שמש ים תיכונית עזה בעוד הלילות קרירים. בעונתן, נושבות רוחות המיסטראל מן ההרים אל הנהרות והקניונים. שאטו דה לה סלוו, טירה יפה בגרופייר שעל גדות השאסזאק, אחד מהנחלים המזינים את נהר הארדש, נבנתה במאה ה-13 כמבצר גבול. לאחר תקופות האימפריה והמלוכה הפכה לבית הציד של הדוכס דה ז׳וואייז, משפחת אצולה מקומית. בחלוף השנים התפתחה סביבה חקלאות והיא שמשה כבית חווה גדול. בשנת 1990, נרכשה הטירה על ידי הוריו של בנואה שהפכו אותה לבית המשפחה ולמלון קטן, ז׳יט, בסיס לטיולי טבע וקיאקים בנהר.
בנואה שזאלון הנו נצר למשפחת יין גדולה מעמק הרון, משפחת דלאס. את חופשותיו העביר בעבודה ביקבים בעמק הרון, ומגיל צעיר ידע כי יהיה ויניירון (כורם/יינן). ב-2002 סיים את לימודי תרבות הגפן בבון אשר במרכז בורגון וחזר לטירת הוריו, מלא בטחון בפוטנציאל הגבוה של אדמתם, ונחוש להגשים את חזונו ולהפוך את 440 הדונם שלה לכרם מטופח שממנו יעשה הוא עצמו יין. לרשותו עמדה אדמה פראית ולה ריח בריא ומיוחד של חומר אורגני, פטריות כמהין סתוויות וגאריגה, ארומות כמעט בשריות שהוא חלם להצליח להביא לידי ביטוי ביין שיעשה. בנואה עובד בעיקר עם זני רון דרומי כמו סנסו, סירה, ויונייה וגרנאש, שגדלים על גפנים שגילן הממוצע היום הוא 35. אליהם הוסיף גם קברנה סוביניון ומרלו, שאותו עקר בהמשך. בתחילת דרכו עשה יינות גדולים, בנויים וכבדים אך מהר מאד הבין שהכוח של הטרואר שלו בא לידי ביטוי אותנטי יותר דווקא במיצוי עדין של הפרי ובתהליך הבגרה מדויק. תהליך ההתעדנות הזה קיבל הכרה כאשר בשנת 2012, כשהוא רק בשנות השלושים שלו, שָׁאטוֹ דֶה לָה סֶלוְו זכתה בתואר תגלית השנה של מגזין היין הצרפתי החשוב ׳לה רוו דו וין דה פראנס׳. כדי לשמור על חיותה של האדמה, בנואה ואשתו פלורנס, אף היא ייננית, מקפידים על חקלאות אורגנית וביו-דינמית. עם 7 עובדים קבועים ועוד כעשרה עובדים זמניים בעונת הבציר הם מייצרים כ-150,000 בקבוקים תחת האפלסיון האזורי קוטו דה ל׳אַרְדֶּש.