אם יינות הקיאנטי של רייצ׳ינה הם ביטויים מובהקים של סנג׳ובזה באזור גאיולה, הרי שיין לה ג׳ויה הוא החריג שאינו מעיד על הכלל. זהו יין שנולד כבר בשנת 1982, בתקופה שבה רבים מיצרני טוסקנה החלו לבחון דרכים חדשות לבטא את הכרמים שלהם מעבר לגבולות ההגדרות המסורתיות. אמנם גם כאן נשמרת נאמנות עמוקה לביטוי של המקום, אך זאת מתוך חירות ייננית שמאפשרת שילוב של זנים נוספים.

היין מופק מענבים בני 35 עד 45 שנה הגדלים בגובה של כ־450 עד 500 מטר מעל פני הים, באזור הקריר של גאיולה. הקרקעות משלבות אבן גיר וחמר, שילוב המוכר היטב מהכרמים הגבוהים של קיאנטי קלאסיקו ומעניק לענבים רעננות, מבנה ומתח טבעי. הבסיס של היין הוא כמובן סנג׳ובזה, אך לצדו משתלב זן המרלו, שהיה רווח בשעתו בקרב יצרנים אוונגרדיים, שילוב שמוסיף עומק, עושר ומעט רכות למבנה הקלאסי של הזן המקומי.

הענבים נבצרים ונבררים ידנית, והתסיסה מתבצעת במכלי בטון של נומבלו. השרייה של כ-20 ימים מאפשרת מיצוי מאוזן של פרי ומבנה. לאחר מכן היין מבגיר במשך כ-24 חודשים בחביות צרפתיות, כאשר רובן חדשות. 

התוצאה היא יין בעל אופי עמוק ומרוכז יותר מהסגנון המסורתי של היקב, אך כזה ששומר היטב על האלגנטיות והמתח שמאפיינים את הכרמים הגבוהים של רייצ׳ינה. פרי אדום ושחור בשל משתלב עם ריחות שזיפים, תבלינים עדינים ונגיעה עדינה של עץ מתובל. המרלו מוסיף מרקם קטיפתי ומעט עושר אמצעי, בעוד הסנג׳ובזה שומר על השלד, החומצה והדיוק הארומטי.

הייצור של לה ג׳ויה נותר קטן יחסית, כ־5880 בקבוקים בלבד, והוא מדגים היטב כיצד ניתן לשלב בין מסורת לחדשנות מבלי לאבד את תחושת המקום. זהו יין שמסוגל להתיישן היטב במשך שנים רבות, אך כבר בצעירותו מציג שילוב מרשים של עומק, הרמוניה ואלגנטיות. כדאי לפתוח אותו מעט לפני ההגשה, לתת לו זמן לנשום בכוס או בדקנטר, וללוות אותו בארוחה טובה. כמו כל יין גדול מטוסקנה, גם כאן האוכל הוא בן הלוויה הטבעי ביותר שלו.