יין שאבלי כאמור עבר בנליזציה נוראית בישראל, וחבל. אז הרי לכם דוגמא מצוינת שתגרום לנו להבין מדוע זכה הכפר הצנוע הזה על הדרך שבין פריז לבון לזכות בתהילת עולם שכזו. מינרליות, חדות, כמעט מליחות, יין שאינו בא להשתלט, אלא אדרבא הוא מהמחמיאים ביותר שתמצאו לפירות ים ודגים. ביין הזה, הגו בניו של רולאן לנטורו, ארנו ודוד מהלך מבריק, לבודד את חלקת הכפר הטובה ביותר שלהם בעיר הולדתם ליניורל, על מדרון תלול במפנה דרומי ולבקבק את היין בנפרד כחלקה יחידנית. היין מציג את הפוטנציאל של הכפר, שלא זכה אף פעם להכרה משמעותית. חלקת וופרן היא אחת הגבוהות בכל אזור שאבלי והיא מציגה כאן שרדונה המשלב בו זמנית עומק ומלאות ביחד עם החדות והמתח המאפיינים את הטרוארים של צפון בורגון בכלל ושל שאבלי בפרט. היין מתחיל עם המינרליות הטיפוסית של שאבלי, אך די מהר מתגלה כאן גוף בינוני, המפגין עומק ועושר כמעט במבטא של יינות קוט דה בון, כמו שאסאן מונרשה למשל. אך עדיין, המינרליות והסיומת הימית מסגירים בסוף שזהו בכל זאת שאבלי, ומבחינת העומק והטעם אפילו ברמה של פרמייה קרו משובח. דגים ופירות ים בחמאת סרטנים יהיו מה שאנחנו היינו מכינים לו, ואתם?