לא מעט אלימות שזורה בסיפורו של רויאל טוקאי, יקב שמייצר יינות מהמעניינים והיפים שיש לעולם להציע. הוא הוקם על טרואר שנולד מאלימותו של הטבע, התפתח בצל אלימות האדם, וכעת כשהוא מסיים להשתקם ממאה אלימה, אפשר רק לקוות שעתידו יהיה רגוע יותר.
התפרצויות של למעלה מ-400 הרי געש המצויים לאורך שולי המישור ההונגרי רחב הידיים (נאדיי אלפולד, בהונגרית) השליכו, אחת אחרי השנייה, כמויות עצומות של עשן ואבק געשי. הרי הגעש הם שיצרו את הגבעות העשירות במגוון יוצא דופן של מינרלים בהם נטועים הכרמים של טוקאי, והם הבסיס של הטרואר הייחודי הזה. כבר במאה ה-17 יצא שמו של אזור טוקאי למרחוק, וכמאה וחמישים שנים לפני סיווג חלקות הגראן קרו המוכר לנו מצרפת, הוא היה לאזור הראשון באירופה שחלקותיו סווגו על פי איכותן, כאשר הסקאלה כללה ארבע קטגוריות: ׳פרימה, סקונדה, טרטיוס קלאסיס׳.
על האפר של הרי הגעש נערמו חורבותיהן של הפצצות שתי מלחמות העולם, ומיד לאחריהן בא הכיבוש הקומוניסטי. באופן לא מפתיע, דווקא השנים ׳האדומות׳ השאירו את הנזק הגדול ביותר, לפחות בפן של ייצור היין. מן הכרמים שהולאמו נעשה יין בדגש כמותי, הגפנים נבצרו ללא התייחסות לאיכות הפרי או לחלקות ממנו הגיעו, וענבי אסזו נדירים, מהם מיוצרים יינות הקינוח המופלאים של טוקאי, נזרקו לתסוס במכלי ענק עם פרי מכל הבא ליד.
יין הטוקאי אסזו (Aszu) הראשון נוצר, כנראה במקרה, בערך בשנת 1600. לאסלו ספשי, היינן של נסיך טוקאי ראקוצי, התעכב עם הבציר עקב חשש מפלישת אויבים עותמאניים. בסופו של דבר, כשבצר, הוא קיבל יבול ענבים מצומקים ברמת סוכר גבוהה במיוחד. הוא החליט לעשות בהם שימוש ויצר יין מתוק עם ארומות יוצאות דופן. האסזו (מילולית: ענב יבש) המתוק הפך במהרה להיות גורם המשיכה של האזור, והבציר המאוחר לאחד המאפיינים שלו.
אזור טוקאי תחום בין שני הנהרות הגדולים, טיסה ובודרוג, מהם עולה ערפל בוקר הדומה לתנאי הלחות של אזור סוטרן בצרפת. תנאים אידיאליים להתפתחות הריקבון האציל, הלא הוא אותו ה-Noble Rot המפורסם או בוטריטיס כפי שקוראים לו בשפת המדע. זוהי פטריה שמנקבת את קליפת הענב ומאפשרת לנוזלי הציפה להתאדות באיטיות. על אשכול ׳נגוע׳ גדלים ענבים מצומקים, דלי מיץ ובעלי חמיצות גבוהה, עשירים בטעמים אופייניים של פרחי תפוז, משמש ודבש, מהם ניתן להפיק יינות בציר מאוחר דקדנטיים ומופלאים.
עם נפילת השלטון הקומוניסטי החלו הכורמים במלאכת שיקום על מנת להשיב את טוקאי לאיכות ולמוניטין שידע האזור בעבר. לכולם היה ברור כי יהיה מדובר בתהליך של עשרות שנים. ב-1990 נחלץ לעזרת התאגדות הכורמים של טוקאי כותב היין המפורסם יו ג׳ונסון, שנהג לומר על טוקאי אסזו כי ׳מלאכי שמיים שרים שירי הלל כשהם טועמים ממנו׳. הוא גיבש חבורה קטנה של משקיעי חוץ, שעם היינן המיתולוגי קארולי אץ שמה לה למטרה לחדש ולשמר את המורשת של היין ההונגרי האבוד. החבורה הקימה את יקב רויאל טוקאי בכפר מאד, כ-240 ק״מ צפונית לבודפשט, והצליחה לשים יד על חלקות מדרגה ראשונה ושניה מהטובות ביותר. היקב צויד בחביות הונגריות מאלון מקומי ובמכלי נירוסטה גדולים וקיבל את כל הידע שהיה דרוש כדי לשחזר את הייננות המסורתית, שהשתנתה מעט מאד מן המאה ה-17.
באופן מסורתי, דורגו יינות אסזו על פי אמת מידה שנקראת פוטוניוש, ברמות של 3-6. הענבים המצומקים לוקטו בכלי עץ בן 25 ליטר הנקרא פוטוניוש וכמות מענבים אלה שהוספה ליין הבסיס קבעה את רמת המתיקות והנדירות של היין הסופי, כך שיינות 6 פוטוניוש הם המתוקים ביותר. היום עושים שימוש במדד מדויק יותר של סוכר שיורי, מה גם שהקטגוריות צומצמו בשנים האחרונות לחמש ושש פוטוניוש בלבד.
כחלק מתהליך הפקת היין ביקב רויאל טוקאי, ענבי האסזו המרוכזים נמעכים ושוהים לפחות יומיים בתוך יין הבסיס לספיגתו ולמיצוי סוכר, חומצה וארומות. לאחר מכן התערובת מועברת לתסיסה שניה בחביות 140 ליטר המתרחשת במרתף מן המאה ה-13. הקור במרתף ורמת הסוכר הגבוהה מאטים את התסיסה השנייה והיא יכולה לארוך זמן רב. כשתושלם, הדרישה מיין טוקאי היא להתיישן לפחות שנה וחצי שנים בחבית, אולם ברויאל טוקאי בדרך כלל מיישנים יותר מכך.