עמק אטש )אדיג׳ה( הוא חלק יפה במיוחד של דרך היין של דרום טירול. הוא שייך לאזור היין האיטלקי אלטו אדיג׳ה )אדיג׳ה הגבוהה(, ונמצא בצפון הרחוק של המדינה, בחבל ארץ דובר גרמנית שעבר ידיים בין איטליה ואוסטריה ולכן מכונה גם ״סוד )דרום( טירול״. העמק, שנוצר על-ידי קרחון קדום, מוקף פסגות אלפיניות דרמטיות, ובמרכזו זורם נהר האדיג׳ה, הנהר השני הארוך ביותר באיטליה אחרי נהר הפו. לצד הנהר, בין הערים מראנו ו-בולצאנו, בכפר טרלאנו, נמצא היקב האיטלקי הקואופרטיבי ויוצא הדופן קנטינה טרלאנו. הוא ידוע ביכולת ההתיישנות המופלאה של היינות הלבנים שלו, שבזכות איכותם נחשב לאחד הקואופרטיבים הטובים באיטליה. יקב טרלאן כפי שהוא נקרא באנגלית, נוסד בשנת 1893 על-ידי 24 מגדלים. עם הזמן וההצלחה הצטרפו נוספים, והיום יש בו 143 חברים עם 1900 דונם כרמים בגבהים שבין 200-900 מטר. הזנים הלבנים, ובהם פינו ביאנקו, מולר טורגאו, פינו גרי, שרדונה, גוורצטרמינר וסוביניון בלאן, מהווים 70% מתוצרת היקב. הם גדלים בכרמים הגבוהים על פורפירי, האדמה הסלעית - הוולקנית האדומה, העשירה בצפחה ובמינרלים, של ההר טשוגל. הענבים האדומים, מהזנים המקומיים לגריין ובלאובורגונדר )פינו נואר(, והבין-לאומיים קברנה סוביניון ומרלו, גדלים בכרמים הנמוכים יותר, על סחף חולי. התנאים האקלימיים אידיאליים: ימי השמש הארוכים והחמים וההבשלה הטובה המושגת בזכותם מזכירים אקלים ים תיכוני. הלילות הקרים וצינת האלפים שיורדת אל העמק לא משאירים מקום לטעות, ומבטיחים חומציות רעננה ומורכבות ארומטית. ליקבים הקואופרטיביים )השיתופיים(, המצויים בכל אזורי היין באירופה, יש חשיבות גדולה בתעשיית היין של היבשת. הקואופרטיבים קולטים ענבים מהכורמים החברים בהם, ומכינים מהיבול כולו יין שולחני, בדרך כלל יומיומי וזול. ברוב המודלים, הקואופרטיב משווק ומוכר את היין, וההכנסה מתחלקת בין החברים על פי כמות הענבים שסיפקו. למבנה כלכלי-שיתופי זה יש הצדקה באזורי יין נטולי יוקרה, בהם אין די בשם האפלסיון כדי שהיין ימכור את עצמו, והוא מתאים במיוחד לכורמים קטנים, שאין להם אפשרות ריאלית לרכוש ציוד ולתחזק יקב. למעלה מחצי )!( מהיין שמיוצר בצרפת מגיע מיקבים שיתופיים. אצלנו בישראל - ענף היין עשה במאה הקודמת את צעדיו הראשונים עם ״כרמל״, קואופרטיב כורמי הברון רוטשילד, ולאחרונה הייתה למודל השיתופי תחייה, עת הושק ברמת הגולן ״הקואופרטיב הצפוני לייצור יין״. אם כבר יצא לכם לקרוא בדפי היין שלנו, אולי קיבלתם את הרושם שאנחנו בצ׳ירז לא כל כך מעריכים יינות של קואופרטיבים, ומעדיפים ייננים שחדלו מלחסות באנונימיות של המרתף הקואופרטיבי האזורי. לעיתים קרובות אנחנו מספרים בשבח הויניירונים שיצאו לעצמאות ייננית, ועושים מהפרי שגידלו יין המבטא את הטרואר שלהם ונושא את חתימת ידם. הסיבה לכך היא שאנחנו מחפשים ייחוד של טרואר, כורמות שמכוונת לאיכות ולא לכמות, ועבודה אישית עם מוטיבציה פנימית, כזו שמחייבת ירידה לפרטים. הכורמים החברים בטרלאנו כבשו את ליבנו כי הם מצליחים ליהנות מכל העולמות ולהפיק אגב כך יינות נפלאים. הם חולקים מכשור מתקדם, ידע יינני וכוח קבוצתי בכל הקשור לרכש, לוגיסטיקה ושיווק. מאידך, הם מקפידים על איכות הפרי שהם מפיקים מחלקות הכרמים הקטנות, שמקבלות כל אחת יחס אישי על פי סוג הקרקע ותנאי מיקרו אקלים הייחודיים לה. תהליך הלמידה של הפוטנציאל של כל כרם וכרם נמשך על פני הזמן, בין היתר בספריית ארכיון יין שבו יותר מ20,000- בקבוקים משנות ה50-‘ ואף קודם לכן. יינות טרלאנו מוצעים בארבע סדרות, והגבוהה שבהן, ראריטה )״ְְנִד ִ ירּות״ בתרגום חופשי( משוחררת לשוק רק לאחר שהיין הבגיר במשך 10 שנים בחבית.