קלאוס פרייזינגר התחיל לייצר יין עם אביו כתחביב. אחר כך צבר ניסיון בעבודה בכרמים בקליפורניה ובשלב מאוחר יותר חזר לגולס ועבד כיינן אצל האנס ואניטה ניטנהאוס עד שהבין שיין הוא הייעוד האמיתי שלו. הבציר הראשון שלו היה בשנת 2000, וכבר בשנת 2004 הוא התקבל כחבר הצעיר ביותר באגודת היקבים הנודעת "פאנובילה" מהקבוצות המדוברות ביותר באוסטריה כולה. מאז הרחיב את 30 הדונם של אביו ל -190 דונם של כרמים שמפוזרים בין שלושת הכפרים גולס, וויידן ומונשהוף, עם לא פחות מ-64 חלקות, הנעות בין 2 ל 20 דונם, כולם בטווח של 20 ק"מ מהיקב.
הכרמים משתרעים בעיקר בצדו הצפון-מזרחי של אגם נויזידל, אגם מלח השני בגודלו באירופה, אשר סווג כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו מאז 2001. זהו אזור מישורי, המאפשר שעות ארוכות של אור שמש, וידוע באקלים ה׳פאנוני-קונטיננטלי׳, המאופיין בחורף קר ולח ובקיץ חם ויבש. הקרבה לימה גם מקנה מליחות ייחודית לאוויר, וייתכן והיא משפיעה על המינרליות הייחודית ליינות האזור. ערפל הסתיו, הלחות הגבוהה ואינספור אגמים רדודים המפוזרים בכרמים רבים תורמים לייחודיותו של האקלים הפאנוני. הקרקעות מגוונות מאד ועוברות מאדמות סחף דרך חול עשיר בקוורץ והמשך בגיר וחלוקים. תנאים אופטימליים לזנים אדומים. קלאוס מתמקד בעיקר בזנים המקומיים: צווייגלט ובלאופרנקיש, בתוספת סנט לורן, פינו בלאן וגרונר וולטלינר. מרלו נכנס לעתים לתערובות ואילו פינו נואר הוא שעשוע שהפך עם הזמן למשהו מרתק, ייחודי ובעיקר נדיר.
קלאוס הוא חקלאי ביו-דינמי נלהב על פי עקרונותיו של רודולף שטיינר, שהפילוסופיה שלו מדגישה כבוד לאדמה, לצמחים, לבעלי החיים ולסביבה הטבעית. הוא משתמש בייצור הומוס מפרות ומזבל סוסים, והוא מייצר בעצמו את הקומפוסט הטבעי שלו. על פי עקרונות הביו-דינמיקה, הוא נוקט בשיטות הומאופתיות, כמו שימוש בחליטות. ביקב מעדיף קלאוס ללכת בעקבות האינטואיציה שלו, ומאפשר ליינות שלו להיות טהורים ולשקף את דימוי הטבע שלו. קלאוס מתחבר באופן אינסטינקטיבי ליינותיו ומשתמש בחושים, ברגש ובתשוקה בכדי לסייע להם. היינות מבוקבקים בדיוק כמו שהם, טבעיים ו׳לואו-טק׳. ״היינות הם הדימוי שלי לטבע" הוא מצהיר , "אני מנסה שלא להשפיע באופן מלאכותי בכרם וביקב. וגם אם יכולתי לתקן את היין, אינני עושה זאת, כי אני רוצה להראות את מה שהטבע נותן״.
צמצום, מינימליזם ורוח חופשית הם הערכים המנחים של קלאוס פרייזינגר. הוא מחויב לעבודה הרמונית עם הטבע ומוסמך לגידול ביו-דינמי מאז 2009. הוא מצמצם את ההתערבויות ביקב למינימום, ודוגל בתוקף ביינות שמשיגים איזון באופן טבעי. מעט מאוד גופרית מוסף ליינות וקלאוס מחליט רק לפני הביקבוק האם זה הכרחי. העדיפות הייתה תמיד לייצר יין שהוא אותנטי, מאוזן, כזה שמביע את הטרואר שלו. עשייה אינסטינקטיבית ולא כזו שמונחית על ידי נוסחות ופרדיגמות קבועות.
קלאוס היה גם אחד הייננים האוסטריים הראשונים שהחלו להתנסות ביינות ״כתומים״, קרי יינות לבנים שיוצרים תוך מגע ארוך עם הקליפות, והוא עשה זאת באמצעות תסיסות באמפורות גיאורגיות. יין ה- Weissburgunder שלו משנת 2009 מכרם אדלגראבן היה הבציר הראשון שהוא בקבק בסגנון זה, ומאז הוא מייצר את כל יינות חלקת אדלגראבן באמפורות. יינות אלו זכו למעמד פולחן בקרב חובבי יין רבים בעולם.
אם אפשר ללמוד משהו מקלאוס פרייזינגר כיינן זה לעקוב אחר כללי הטבע שלדעתו משתקפים ביין. תשוקה זו הביאה אותו לקחת את רגישות היתר שלו בכרם גם ליקב בשנים האחרונות. כדי להגשים תפיסה זו, עבר קלאוס בשנת 2009 ליקב החדש שלו בגולדברגשטראסה שבגולס, ללא ספק אחד היקבים היפים שראינו שמהווה את הצעקה האחרונה בעיצוב מודרני. טוהר ארכיטקטוני זה משליך על כל ניהול היקב, ובפנים ההיגיינה היא פשוט אבסולוטית. זה נראה יותר כמו מעבדת גרעין מאשר יקב, אך ניקיון וסדר אלו מאפשרים לו להיות יותר ויותר ״נטול ידיים״ בייצור יין ועדיין לשמור על יינות טהורים וחדים באופן מופתי.