אם תעצמו עיניים ותחשבו יוון, אולי יעלה בדמיונכם שיט מפנק בים כחול וצלול, אולי דג טרי בטברנת חוף באי מקסים, אולי פסלים של אלות מיתולוגיות באתונה - ואולי אפילו מסיבות עד הזריחה, שאליהן תגיעו על אופנוע בכביש הררי מתפתל. ודאי לא תופתעו אם נלחש לכם שבשבילנו בצ׳ירז, יוון זה גם יין נהדר מזנים מקומיים. מאיתנו לא הייתם מצפים לתשובה אחרת, נכון? אם טעמתם בעבר רצינה, אותו יין יווני מאתגר שמתובל בשרף אורן, ואתם קצת חוששים - אל דאגה. עם הבקבוק שבידיכם אתם מוזמנים להצטרף אלינו לסיבוב בצפון ההררי של יוון, באזור מקדוניה הירוק ושופע היערות, ולהכיר את הזן האצילי קְסִינוֹמָאבְרוֹ, שמשמעות שמו הוא ה׳חמוץ השחור׳.
זן הקְסִינוֹמָאבְרוֹ מושווה לעיתים קרובות לזן הנביולו שממנו מפיקים את היינות המשובחים של אזורי ברולו וברברסקו בפיימונטה שבאיטליה. בדומה לנביולו, קְסִינוֹמָאבְרוֹ יודע לנפק יינות עם אישיות ונוכחות, שמבטאים נפלא את הטרואר עליו הם גדלים ומציגים ארומות נהדרות אך גם חמיצות וטאנינים. כמו ביינות נביולו, צבעו האדום של היין בוהק בצעירותו והופך לכתמתם אופייני עם ההתיישנות, אך בדיקות די. אן. איי. העלו כי אין בין הזנים קרבת משפחה.
כזן ענבים ורסטילי, נעשים מקְסִינוֹמָאבְרוֹ יינות רוזה (גם תוססים), יינות לבנים (בלאן דה נואר) וכמובן יינות אדומים בטווח שבין כאלה שמיועדים לשתייה מהירה כל הדרך אל יינות רציניים שמיועדים להתיישנות. יכולת זו, שהופכת כמה יינות קְסִינוֹמָאבְרוֹ לגדולים ביותר שמיוצרים ביוון, נקנית לו בזכות חמיצות גבוהה וטנין עוצמתי במיוחד. את ארומות הפרי של קסינומאברו יש אפילו שמשווים לפינו נואר, אולם עבורנו, יש בו גם מתחושת האויר הלח במרחבים ההרריים של פנים הארץ במקדוניה. כשעה נסיעה מערבה מסלוניקי, בירת האזור והעיר השנייה בגודלה ביוון, נמצאת נָאוּסָה, שב-1971 היתה לאפלסיון היין (אזור גאוגרפי מוגן) הראשון ביוון. זהו אפלסיון של 100% קְסִינוֹמָאבְרוֹ מכרמים שנטועים בגובה 300-700 מ׳ לרגלי ההר הגבוה וורמיון (2050 מ׳) ונהנים מקרקע מנוקזת היטב ועשירה בגיר ובחרסית. אולי תופתעו לשמוע ששורר כאן מזג אויר קונטיננטלי וקריר, עם רוחות פוהן שמושכות בקיץ אויר לח וקר מהחוף האגאי, וחורפים קשים. הגפנים שנאבקות בכדי להבשיל וזקוקות לשמש מעדיפות מורדות הפונים לדרום או לדרום מזרח. היין שיוצר בנָאוּסָה שווק לבעלי הון בכל רחבי אירופה כבר במאה ה-19, אולם מכת הפילוקסרה, אותה כנימת גפן אכזרית שחיסלה את מרבית כרמי היבשת לא פסחה גם על פינה זו, ובתחילת המאה ה-20 גוועו מרבית הגפנים. רק בשנות ה-60׳ וה-70׳ הן החלו ניטעות שוב, והתעשייה שקמה מחדש לוותה בהטמעת טכניקות יינניות מודרניות ובעשייה מקצועית, עקבית ומוקפדת. בתורן יצרו אלה עניין הולך וגובר ביוון וגם מחוצה לה, ולכדו את תשומת ליבו של יאניס בוטאריס. משפחת בוטאריס, שב-1879 התאגדה כקבוצת היין בוטארי, היא שם דבר בתחום היין ביוון. ב-1997 עזב אותה יאניס בוטאריס והקים את קיר-יאני, במטרה להתמקד בפרויקט אישי של עשייה איכותית ועצמאית. הוא התמקם בנָאוּסָה והחל פועל ככוח-טבע לקידום היין היווני בכלל, וזן הקְסִינוֹמָאבְרוֹ בפרט. כשנבחר להיות ראש העיר של סלוניקי מינה את בנו וממשיך דרכו סטליוס להיות היינן הראשי והמנכ״ל. לאחרונה אף לקחו לידיהם את היקב המפורסם סיגאלאס בסנטוריני, שם הם מתכננים להתמקד בחלקות יחידניות.
כיום מייצרים בקיר-יאני כמיליון בקבוקים מ-600 דונם כרמים שהם מגדלים ב-40 חלקות שונות של חקלאות אינטגרטיבית המכבדת את הסביבה. הבציר סלקטיבי והענבים ממוינים לשמירה על איכות. שמו של היקב הולך לפניו ביוון והוא נקודת התחלה נפלאה להיכרות עם יינות המדינה שעד היום נתפשה אצלנו בעיקר כיעד תיירותי מועדף.