אלנטז'ו הוא אחד מאזורי היין הגדולים, הפוריים והחשובים ביותר של פורטוגל. זהו אזור יבש וחם שבניגוד לאזורי יין צפוניים יותר של פורטוגל לא נהנה מהשפעתו המצננת של האוקיינוס האטלנטי. יחד עם זאת, זהו אזור שאינו מאוכלס בצפיפות ומציע שטחי אדמה חקלאיים נרחבים בפסיפס מגוון מאוד של מאפייני קרקע, אקלים ומפנה, או כפי שאנו מכנים אותם בשפת היין במילה אחת, טרואר. וגם אם לא נחשפתם עד היום ליינות מאלנטז'ו, היו בטוחים שיש לכם כבר קשר כלשהו למקום הזה, שכן האזור הוא מקור למרבית פקקי השעם שמיוצרים בעולם.
יקב קינטה דו מורו הוא מהיקבים המובילים של אלנטז'ו בשני העשורים האחרונים. האחוזה היפיפייה, שבליבה שוכן בית מהמאה ה-18, הייתה שייכת במשך עשרות שנים לבני משפחת זגאלוש. בשנת 1979 עברה האחוזה לידיו של מיגל לואורו, האיש שמזוהה עימה היום יותר מכל. לואורו הוא ללא ספק טיפוס מיוחד- שחקן פוקר קר-רוח ומוכשר, אספן עתיקות ורופא שיניים. ובכל זאת, את תשוקתו הגדולה ביותר הוא מצא דווקא בתחום היין, שם הוא כבר נודע כאחד שלא מתיישר לפי הכללים ומספק אמירות מעוררות מחלוקת לכל מי שרוצה לשמוע.
אולי זה לא סיפור חינוכי לספר לילדים, אבל מיגל נוהג לספר שאת האחוזה הוא רכש לאחר שחבריו לשולחן הפוקר העמידו בפניו את הבחירה שבין מכונית פורש חדשה לבין האחוזה ההיסטורית ששבתה אותו בקסמיה בסיור שערך באזור. לואורו היה אז בן 25 בלבד, כסף לרכישת האחוזה לא היה ברשותו והוא קיווה שהצלחה סביב שולחן הקלפים תפתור את הבעיה. כך בדיוק קרה. "עם הרווחים שלי משולחן ההימורים הצלחתי לרכוש ולשפץ את האחוזה" סיפר מיגל בראיון למגזין אפיקור בשנת 2014. "כל פעם שחבריי היו מפסידים, הם היו אומרים: הלך הכסף, אבל הנה עוד קצת עזרה כדי לבנות מחדש את הגג".
המחויבות העצומה של לואורו לקינטה דו מורו הפכה את היקב הקטן והצנוע הזה לאחד מהיקבים הטובים ביותר שפועלים באלנטז'ו. ההשקעה נעשתה קודם כל בכרמים, שם מיגל מאמין בחקלאות מדויקת שמספקת לכל חלקה וזן יחס מיוחד. למרות שמדובר באזור צחיח וחם, הוא בוחר שלא להשקות את הגפנים שנטועות על אדמת צפחה שאינה אופיינית לאלנטז'ו, ולהסתפק ביבולים נמוכים אך איכותיים במיוחד. בחירת זני הענבים נעשית בהתאם לתנאי הגידול הבלתי מתפשרים של אלנטז'ו ומיגל מתגאה בכך שהצליח לעצב את הגפנים בצורה מיוחדת שמאפשרת להם להוציא את המיטב מהאדמה הענייה ומתנאי האקלים הקשים.
עבודת הייננות ביקב משלבת בין מסורת לחדשנות, או כפי שמיגל נוהג לומר, בין שירה למדע. במקרים רבים הענבים נדרכים ברגליים, התסיסות נעשות באופן ספונטני (ללא סיוע של שמרים מתורבתים) והיין מופק בהתערבות מינימלית בתהליך. התוצאות נהדרות ומנפקות יינות שרעננותם וחיוניותם הן לא מצרך שכיח באלנטז'ו. ואם במקרה תקלעו לאזור, תאמו לעצמכם ביקור באחוזה. אם יתמזל מזלכם, אולי תזכו לאיזה סיבוב מהיר של פוקר עם מיגל.