סלובניה היא ארץ קטנה עם היסטוריית יין עשירה ומתועדת היטב. נשמע מפתיע? אולי לא כל כך אם חושבים על מיקומה, בין קווי אורך 45 ו-47, כלומר כמו בורדו, בורגון וצפון הרון, אזורי היין הנחשבים ביותר של צרפת. עכשיו, תוסיפו לכך גבולות יבשתיים עם ארבע מדינות בעלות תרבות יין מובחנת, הלוא הן איטליה, אוסטריה, הונגריה וקרואטיה. צריכים עוד סיבות? קבלו: אקלים מגוון, קונטיננטלי וסאב-ים תיכוני, שמושפע הן מהאלפים, הן מהמישור הפאנוני והן מהים התיכון, וקרקע חרסיתית מינרלית, שמתחת לה סלע משקע ימי. השאלות הרלוונטיות צריכות ככל הנראה להיות מדוע יין מסלובניה מפתיע אותנו, ומה נוכל ללמוד מתהליך חיפוש הזהות שלו.
אזור היין חאלוזה, המצוי בסטיריה שבצפון מזרח סלובניה, בין קרואטיה ונהר הדראבה, ראה כובשים באים והולכים. הקלטים הם שנטעו בו את הכרמים הראשונים לפני 2500 שנים, אחר כך היו הרומאים, הנוצרים והשבטים הסלאבים. בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית והממלכה ההאבסבורגית התפתחו בחאלוזה אחוזות יין שהיו ידועות באיכותן, עד כי משכו אליהן סוחרים מכל רחבי אירופה. גפן מפורסמת אחת, ״הגבירה הזקנה״ בת ה-400, עדיין נותנת שם פרי מדי שנה ונחשבת למבוגרת בעולם כולו.
ב-אולמובו, אחוזתו של הרוזן מאולם, אחת מאותן אחוזות יין ידועות, ממוקם היום יקב קובאל. הכרמים, שמורכבים מ-260 דונם של גפנים שגילן הממוצע שלושים וחמש שנים, נטועים על טרסות תלולות שפונות לדרום ומצויות במרומי הגבעות, שכן אור השמש הצפונית לא חודר נמוך יותר ביניהן. על מנת לבנות טרסות אלה, העלו עובדיו של הרוזן מאולם שקים של אדמת מילוי במאמצים שוברי גב. הגפנים ששולחות שורשיהן עמוק לתוך סלעי המשקע, וכן הצמחייה שבין השורות, שומרות על הקרקע שלא תיסחף, אך לאחר חורפים קשים במיוחד בליית הקרקע מחייבת שיקום. בכרמים אין השקיה, היבול מצומצם והזמירה מחייבת עבודה ידנית. החקלאות אינטגרטיבית, משמרת וידידותית לסביבה, לפי הנחיות הארגון הסלובני.
כמו תעשיית היין בסלובניה כולה, גם בויאן קובאל, היינן והבעלים של היקב, מאפשר לעצמו להיות מופרה מן המדינות השכנות או המסורות המקומיות. הוא חוקר זנים שונים ונותן להם ביטויים מרתקים בסגנונות המגוונים היוצאים תחת ידו: ״אני מאמין בהרמוניה בין הביטוי הטבעי של האדמה, כפי שהוא מופיע בפרי ובין ההתערבות הקריאטיבית של היינן״ הוא אומר. בכל מבחר היינות של קובאל, בין אם אלה יינות זניים כגון פורמינט (שיפון בסלובניה), מוסקט צהוב חצי יבש, פינו גרי (שיוי פינו), סוביניון בלאן, וולשריזלינג, טראמינר, שרדונה, המבעבעים (כולל בלאופרנקיש רוזה) או הפט נאט, נשמר ציר משותף. הבציר תמיד ידני והתסיסות ספונטניות וטבעיות. מתוך שאיפה להפיק יינות ארומטיים ובעלי גוף השומרים על רעננותם הטבעית, כל הענבים נמעכים ועוברים השרייה קרה של 24 עד 240 שעות על הקליפות. כל היינות מבגירים על שמריהם העדינים (Sur Lie), ועוברים בטונאז׳ (ערבוב), חלקם בנירוסטה וחלקם בעץ, לרוב אלון. היינות הכתומים (יינות מענבים לבנים שמיוצרים בתהליך שכולל השרייה עם הקליפות, בדומה ליינות אדומים) שעוברים השריה חמה וארוכה נעשים בשיטות המסורתיות עם מיקרופלורה טבעית. סדרת בלאק לייבל, שנעשית בשנים מיוחדות ומיועדת ליישון ,עוברת אף היא השרייה ארוכה.
השיווק של 125,000 הבקבוקים שקובאל מייצר בשנה מתבצע ב-פטוי, העיר העתיקה ביותר בסלובניה. ממש מתחת לטירתה החולשת על סביבותיה תמצאו את הבית העתיק בעיר, קאזה רומאנה, ובו מרכז המבקרים של היקב. שם, בין קשתות האבן, ניתן לפגוש את בויאן, הסופרסטאר המקומי, שופט בתחרויות יין, מדריך סומליירים ויועץ ליקבים בסלובניה ובמדינות השכנות.