בעולם היין של פיימונטה נדמה לעיתים כי כל הזרקורים מופנים אל הנביולו, אך בעשורים האחרונים שב ועולה מן השכחה זן לבן עתיק ומסקרן במיוחד: טימוראסו. רבים רואים בו כיום את אחד הזנים הלבנים הגדולים של צפון איטליה, כזה שמסוגל לשלב בין עומק, מינרליות ויכולת התיישנות מרשימה. היין Ça va sans dire  של קאשינה באריקי הוא דוגמה מרתקת במיוחד לפוטנציאל הזה, ואולי גם אחת הפרשנויות המקוריות והבלתי שגרתיות לזן.

כמו ברוב יינות היקב, גם כאן נקודת המוצא היא עבודה חקלאית מוקפדת וסבלנית במיוחד. הענבים נבצרים ידנית ונשמרים לאחר הבציר בתנאי קירור למשך מספר ימים, שלב נדיר יחסית שמאפשר לייצב את הפרי ולבצע סחיטה בטמפרטורה אידיאלית. לאחר ריסוק והפרדה מן השדרות מתבצעת סחיטה עדינה במיוחד לקבלת ה״מוֹסְטוֹ פְּיוּרֶה״, התירוש הטהור והאיכותי ביותר.

התסיסה מתבצעת במכלי נירוסטה בטמפרטורה מבוקרת למשך כעשרים ימים. לאחר מכן עובר היין מספר שלבי שיקוע טבעיים כדי להיפטר מן המוצקים הגסים. במהלך החודשים הבאים היין שוהה על המשקעים העדינים שלו (ליז), עם בטונאז׳ שבועי שמעניק לו מרקם עשיר יותר ומורכבות נוספת.

אך השלב המפתיע באמת מגיע בהמשך. במקום לשחרר את היין לאחר שנה או שנתיים, כפי שנהוג ברוב יינות הטימוראסו, נטאלה בוחר בדרך כמעט בלתי נתפסת: היין מועבר להבגרה ממושכת מאוד בחביות עץ אלון צרפתיות ישנות מאזור אַלִּייֶה, שם הוא נשאר במשך כתשע שנים !!! לפני הביקבוק. הבגרה ארוכה זו מעניקה ליין עומק נדיר ומאפשרת לזן הלבן לפתח מורכבות השמורה ליינות הלבנים הגדולים של אירופה.

בכוס מתקבל יין בעל אופי מינרלי ורב שכבות. הניחוח משלב אבן רטובה ושרף אורנים עם רמזים של עלי עגבנייה, קליפת הדרים ועץ ארז. בהמשך מתגלים גם ניואנסים של אננס, אפרסק משומר ועשבי תיבול בלסאמיים. בפה היין רך ומלא, אך במקביל שומר על רעננות חדה ומליחות עדינה שמעניקות לו מתח ואורך מרשימים.

כמו רבים מן היינות של קאשינה באריקי, גם כאן מדובר ביין שנוצר מתוך אמונה עמוקה בזמן ובסבלנות. Ça va sans dire ״מובן מאליו״ או ״הולך מבלי לדבר״ בצרפתית, הוא שם אירוני כמעט, שכן אין כאן שום דבר מובן מאליו. זהו טימוראסו יוצא דופן, כזה שמראה עד כמה זן לבן ׳צנוע׳ לכאורה, יכול להגיע לעומק ולמורכבות כאשר נותנים לו את הדבר החשוב ביותר בייננות: זמן.