הסיפור של הסמיון מתחיל הרחק מכאן, בבורדו, שם במשך מאות שנים הוא נחשב לאחד הזנים המרכזיים – בסיס ליינות לבנים קלאסיים, ושותף בלתי נפרד ליצירת יינות סוטרן המפורסמים. אחר כך הוא נדד לאוסטרליה, לטרואר שונה לגמרי, ושם גילו את היכולת שלו להתיישן עשרות שנים בבקבוק ולהפוך ליין מורכב, רענן ומלא עומק. ובכל זאת, למרות המורשת המכובדת, הסמיון כמעט תמיד מצא את עצמו בצילו של זן אחר, לרוב של הסוביניון בלאן, שמעניק ניצוץ מהיר ומיידי, בעוד הסמיון היה זה שנשאר ו…לוקח את הזמן. אבי פלדשטיין בחר להפנות אליו זרקור משלו, להעניק לו את החירות להיות ״סולן״ ולא רק נגן ליווי. לשמחתנו, היום בישראל אפשר למצוא כבר מניין של יינות זניים על טהרת זן הסמיון. הבציר נעשה מוקדם, כדי להחזיק את החומצה הטבעית ואת החיוניות של הפרי. היין עובר תסיסה והבשלה במכלי נירוסטה עם נגיעה של עץ ישן, שילוב שמאפשר לו לשמור על טוהר ודיוק מחד, ולפתח מרקם עמוק ומורכב מאידך. התוצאה היא יין מרומז, עם ניחוחות עדינים של פרי הדר, עשב יבש, מעט שעווה ודונג, ומינרליות שמחברת אותו לאדמה ממנה הגיע. כמו כל סמיון טוב, גם כאן כדאי לחשוב קדימה, כך שלמרות שכבר היום זהו יין אלגנטי וטעים, מי שישמור כמה בקבוקים במרתף ויפתח אותם בעוד חמש, שמונה או עשר שנים, או אז יזכה לגלות אופי מרתק, עמוק ששומר הזן לסבלנים שבינינו, כי כשהוא מתבגר הוא מוציא מעצמו שכבות נוספות של מורכבות ועדינות. יין שמבקש לא רק להישפט ברגע, אלא להיראות לאורך זמן.