עוד לפני שסחט אשכול ענבים בודד, אבי פלדשטיין הכיר את עולם האלכוהול מכל פינה וקרן אפשריות. הוא לקח חלק בעיצובם של חיי הלילה התל-אביביים של שנות השמונים במסגרת עבודתו בניהול ברים, לימד את התחום בבית-ספר תדמור ואף עסק ביעוץ ליקבים וליבואנים. בשלב מאוחר יותר הפך ליינן הראשי של יקב סגל, היה אחראי לכמה מהנטיעות החשובות ביותר שנעשו בשנות ה-90 בגליל העליון והוציא תחת ידיו יינות נהדרים, כאשר בראשם עמד ה"לא מסונן" שהפך עם השנים לאייקון מקומי שהקדים את זמנו. לאחר הפרידה מיקב סגל, שלימים נרכש על ידי ברקן, יצא פלדשטיין לראשונה בחייו להגשים את חלומו ולייצר יין ביקב עצמאי. אבל אצל פלדשטיין כמו אצל פלדשטיין, שום דבר איננו בגדר ׳פשוטו כמשמעו׳, כך שהדרך לא הייתה קלה. מאז צאתם של היינות מבציר הביכורים, שנת 2014, עבר היקב מספר גלגולים והחלפות ידיים, אך נראה שכרגע דברים התייצבו והעתיד נראה ורוד.
כמי שלא מסתפק אך ורק ביצירת יינות 'טעימים', פלדשטיין דבק ביצירת יינות שיבטאו בצורה מיטבית את אזורי הגידול של ישראל, לרבות עבודה עם זנים בעלי אוריינטציה מקומית כמו דבוקי וארגמן, אשר נזנחו מזמן על ידי יצרנים מקומיים לטובת של זנים בינלאומיים אחרים. בכלל, יצירתו של פלדשטיין כיינן רחוקה מפרדיגמות ומסגרות של יצירת יין גנרית, ומאחורי כל יין עומד קו מחשבה יצירתי שמבוסס על אינספור התנסויות. גם בגיל שבו רוב האנשים כבר חושבים על ימי הפנסיה, האיש עם הקוקו הקטן והחיוך הממזרי אינו יודע שובע מלחקור ולנסות להבין את נבכי עולמם הקסום של הענבים.
בניגוד כמעט לכל יקב ישראלי, התווית כתובה בעברית, כאשר המסגרת מהווה מעין מפת קואורדינטות שמבטאת את חיפושו התמידי של היצרן אחר אזורים, קרקעות, זנים, היסטוריה וזהות. אלו יינות שלא מתחנפים ולא בהכרח נעים עם הזרם, אך אם תקדישו להם זמן, מחשבה וקצת תשומת לב, התגמול עשוי לשבות את ליבכם, בדיוק כפי ששבה את שלנו.