פְּיֶירוֹפָּאן, יקב משפחתי שהפך כבר מזמן לקלאסיקת יין איטלקית, משתייך לקבוצה מצומצמת של יקבים שאלמלא היו קיימים, ההיסטוריה של האזור שלהם הייתה ככל הנראה נכתבת בצורה שונה לגמרי. יקבים שהפכו עם הזמן, גם אם הם לא בהכרח כיוונו לכך במודע, למצפן איכותי עבור שאר יצרני האזור ולגאווה מקומית.
השם פְּיֶירוֹפָּאן מזוהה יותר מאשר כל שם אחר עם יינות סוֹאָבֶה, אזור יין שממוקם סמוך לעיר ורונה שבצפון איטליה ומפורסם בזכות היינות הלבנים שמיוצרים בו. לרגעים, אי-אז בשנות ה-70, נהנו יינות אלה שהציעו לגימה קלילה וחסרת יומרה מפופולריות ברחבי העולם. אך כפי שקרה לא אחת, הביקוש הגואה טמן בחובו מלכודת. כך, במקום לנצל את המומנטום ולצעוד לעבר מצוינות, נשאבו יינות סואבה לתהליך של אובדן זהות שבמסגרתו הפכו למוצר גנרי שנמכר על מדפי מרכולים במחיר נמוכים. בתקופה זו בסואבה היו אלה הקואופרטיבים המקומיים שקבעו את הטון, רומסים תחת רגליהם ערכים כמו אותנטיות וזיקה לטרואר, בדרך לקבלת יבולים גדולים במיוחד ללא דגש על איכות. הפניית הגב לטרואר ולמורשת המקומית, זאת בניסיון לקרוץ לשוק העולמי, באה לידי ביטוי גם בפיחות במעמדם של זני האזור, גַּרְגָאנֶגָה וטרביאנו די סואבה, כאשר על חשבונם השתרבבו ליינות זנים בינלאומיים כמו שרדונה וסוביניון בלאן. לא בכדי, דעך זוהרם של היינות עם הזמן והם קיבעו את מקומם בתודעה כיינות פשוטים ונטולי קסם מיוחד.
בניגוד גמור להתנהלותם של יקבי הקואופרטיב, פעלו בסואבה, גם אם בכמות קטנה, יצרנים מזן אחר, ארטיזנלי. הבולט שבהם היה לאונילדו פְּיֶירוֹפָּאן, דור שלישי למשפחה מקומית שגידלה ענבים במשך קרוב למאה שנים. לאונילדו, שניהל את פעילות היקב על פני לא פחות מחמישים בצירים עד שהלך לעולמו בשנת 2018, היה בראש ובראשונה כורם, כזה שהבין כבר בשלב מוקדם את החשיבות בבחירת אתרים ספציפיים לקבלת ענבים מעולים. בנוסף לחלקות הכרם שאותן ירש ממשפחתו, בהן חלקת קַלְבָארִינוֹ (Calvarino) שממנה הופק כבר בשנת 1971 ה׳סינגל ויניארד׳ הראשון בסואבה. הוא הרחיב בהתמדה את שטחי הכרמים ורכש חלקות מובחרות באזור סוֹאָבֶה קְלָאסִיקוֹ, קרי שטחו ההיסטורי של סואבה, טרום התרחבותו של האזור לטרוארים מישוריים ונחותים בחשיבותם.
פְּיֶירוֹפָּאן היה איש של עבודה קשה שהתאפיין בהקדשת תשומת לב יוצאת דופן לפרטים הקטנים. לאורך השנים הוא חקר ללא הפסקה את הטרואר המקומי ונחשב לחדשן כמעט בכל אספקט. יחד עם זאת, הוא שמר אמונים למסורת והקפיד לעבוד רק עם זנים מקומיים גם בימים שנדמה היה שאין ביכולתם לנפק יינות איכותיים. במהלך עבודתו הוא גילה את חשיבות ההתאמה בין זן הענבים לאתר נטיעה ספציפי, בהתחשב בגורמים כמו סוג הקרקע, גובה ומפנה. כך למשל הוא גילה כי גַּרְגָאנֶגָה, זן הענבים המוביל של סואבה, שהיה נטוע בכרמים מישוריים רבים, מגיע לידי ביטוי מורכב ומעניין בהרבה כאשר הוא נטוע על מדרונות הגבעות של סואבה. התעמקותו בטרואר אף הובילה אותו לזהות את ההבדלים בין יינות שמקורם באדמות הבזלת של הקלאסיקו, מתובלים ובעלי מליחות, לעומת יינות שמקורם באדמות הגיר של האזור, עדינים ומלאי חן. ואם בתחילת הדרך הופקו כל יינות היקב בצורה דומה, עם הזמן טיפח לאונילדו טיפול לכל יין באופן שראוי לו, ואף היה הראשון להבגיר יינות סואבה בחביות עץ אלון גדולות. יינות פְּיֶירוֹפָּאן הוכיחו מעל כל צל של ספק שיינות סואבה, כאשר הם מגיעים מכרמים נכונים ומטופלים כמו שצריך, מסוגלים להגיע למורכבות מרשימה ואף להשתבח לאורך שנים בבקבוק.
מעבר לפעילות הבלתי-פוסקת ביקב, לאונילדו פְּיֶירוֹפָּאן היה שגריר של יינות סואבה ברחבי העולם ותרם רבות להעלאת קרנו של האזור ששוחרי יין מגלים בו היום עניין מחודש. מאז מותו, לקחו את המושכות ביקב שני בניו, דאריו ואנדריאה, כאשר הראשון אמון על הפקת היין והשני על הכרמים שמטופלים אורגנית. היקב מייצר את יין הסוֹאָבֶה קְלָאסִיקוֹ, יין שהוא הלחם והחמאה של האזור, ומלבדו מפיק עוד שני יינות מכרמים יחידניים: ׳קַלְבָארִינוֹ׳ ו׳לה רוקה׳, ואת לה קולומבארה, יין רצ'יוטו די סואבה עמוק וממכר שמתחרה בטובי יינות הקינוח שבעולם. מעבר ליינות לבנים, מייצר היקב גם יין ולפוליצ'ה סופריורה בשם רוברפאן ובשנים האחרונות גם אמרונה משובח שמצטיין בעדינותו ומורכבותו.
עולם היין מציע היום לא מעט יינות נפלאים. ובכל זאת, לא בכל יום נופלת לפתחנו הזדמנות לפגוש ביין של יקב שהטביע את חותמו בצורה מובהקת כל-כך על המקום שבו הוא פועל. אנחנו בצ'ירז מעריכים ומוקירים מזה שנים את עבודתה רבת החשיבות של משפחת פְּיֶירוֹפָּאן בסוֹאָבֶה, וכעת יש לנו את העונג לייצג את היקב בישראל ואף לחלוק את יינותיו אתכם. מקווים שתיהנו מהם לפחות כמונו.