הסדרה המצליחה ”God of Drops ”במקור היפני ”Shizuku no Kami ”שעוסקת בעולם היין, מתארת מאבק ירושה על אוסף יין אגדי. המועמדים, צעירה צרפתיה וצעיר יפני שלא יודעים שהם אחים, נדרשים בין היתר להשתמש בכל רובדי הזיכרון שלהם לצורך זיהוי עיוור של יינות שאביהם העריך במיוחד. אם ראיתם את הסדרה המומלצת הזו, אתם ודאי זוכרים את הבקבוק שהכריע את המרוץ רב התככים. היין שנבחר להיות גולת הכותרת שלו נעשה באזור יין נידח בצפון איטליה על ידי אשה מרשימה ביופייה הבוגר, אחת שמחויבת בצורה בלתי רגילה לעשייה הייננית שלה. הקו-פרודוקציה היפנית צרפתית הזו אולי דמיונית, אך אליזבטה פוראדורי, הייננית יוצאת הדופן שהכרתם בה - אמיתית לחלוטין. לעמק אדיג׳ה )אטש(, ששוכן לרגלי הדולומיטים באזור טרנטינו-אלטו אדיג׳ה, יש היסטוריה ייננית עשירה שמתחילה עוד בתקופה הרומית, והוא נחשב אחד מאזורי היין המרתקים ביותר באיטליה. הוא נמצא בצפון הרחוק של המדינה, בחבל ארץ דובר גרמנית שעבר ידיים בין איטליה ואוסטריה ולכן מכונה גם ״סוד טירול״ או טירול הדרומית. במרכזו של העמק הגבוה והיפהפה, שנוצר על-ידי קרחון קדום, זורם נהר האדיג׳ה, והוא מוקף פסגות אלפיניות דרמטיות. מגוון של קרקעות וטופוגרפיות, והאקלים הייחודי, המשלב את השפעת האלפים עם קרבה לים התיכון, יוצרים פסיפס של חלקות שלכל אחת מהן מיקרו- אקלים משלה. הכורמים של אדיג׳ה למדו כיצד להתאים לתנאים של כל חלקה את הזן הנכון לה ואיך לטפל בו באופן מיטבי. כך הם מפיקים יינות איכות מזנים מקומיים שונים, כמו גוורצטרמינר, פינו ביאנקו, מולר-תורגאו, בלאובורגונדר )פינו נואר(, לגראין ועוד, כמו גם מזנים בינלאומיים כדוגמת סוביניון בלאן ושרדונה. האזור גם מפורסם בזכות השימוש הנרחב בשיטות גידול אורגניות וביו-דינמיות, המאפשרות לשמור על הטבע והקרקע. אביה של אליזבטה פוראדורי, שנולדה בשנת ,1967 נפטר כשהיא הייתה בת .12 הוא הוריש לאמה גבריאלה את היקב שנוסד ב1901- ונקנה על ידי המשפחה ב1939- ויחד עמו כרמים שהיו פזורים במדרונות ההרים, בגבהים של עד 700 מטר מעל פני הים. ילדותה של פוראדורי בחווה המשפחתית השפיעה על אהבתה לטבע ולחקלאות, ולאחר שסיימה תיכון המשיכה את לימודיה במכון החקלאות והייננות בסן מיקלה ד׳אדיג׳ה, לימודים שהעניקו לה ידע מדעי וטכני ובטחון בכל הקשור לגידול ענבים וייצור יין. כשבגיל 19 נטלה על עצמה את ההובלה של היקב ״יותר מתוך תחושת חובה מאשר מתוך שליחות וייעוד״, איש לא ציפה ממנה לגדולות ונצורות; אבל אליזבטה בעלת האישיות הייחודית התמודדה עם האתגר בדרכה הבלתי מתפשרת והפתיעה את כולם. המהלך הראשון והמרכזי של פוראדורי היה הטיפול בזן טרולדגו )Teroldego), שכמעט ונשכח במחצית השנייה של המאה ה.20- היא זיהתה את הפוטנציאל הגלום בזן הענבים המקומי העתיק שההיסטוריה שלו מתועדת מאז המאה ה,14- והקדישה את מאמציה לשיקום הכרמים הוותיקים בהם גילתה אותו ולשיפור שלהם כך שייצגו נאמנה את האזור. התוצאה הייתה יינות שזכו עד מהרה להכרה בינלאומית ולפרסים רבים, והביאו לכך שפוראדורי זכתה לכבוד ששמור למעטים וכבר בשנות ה90-׳ נחשבה ”מלכת הטרולדגו“ והפכה מזוהה עם הזן. כשבשנת 2000 הרגישה שהיא מאבדת את החיבור האישי לעבודה שלה עלה בה הצורך לחשב מסלול מחדש ולחדול מהמרדף העקר אחרי מגמות השוק של ׳תעשיית היין׳. עבור פוראדורי, יין לא היה רק מוצר צריכה אלא אמצעי להביא לידי ביטוי את הקשר בין האדם לטבע, והתשוקה והייעוד הגיעו מתוך העבודה עצמה, הן בכרמים והן במרתף היין. היא החליטה לשלב חקירה, ניסוי ואינטואיציה, ולמצוא טכניקות פחות פולשניות ויותר ׳הוליסטיות׳ במטרה ליצור יינות שיאדירו את הקרקע והענבים המקומיים. פוראדורי החליפה את עיצוב רוב הכרמים מפרגולה לגויו, שינתה את הייננות שלה באופן רדיקלי, וחיפשה את הביטוי הנכון לכרם טרולדגו יחידני באמפורת חרס. היה בכך סיכון גדול, כי גם עם רקורד מוכח, התחלה מחדש לא תמיד קלה ולא מבטיחה הצלחה. עם זאת, אליזבטה נשארה נאמנה לאינסטינקטים שלה, וכפי שאנו יודעים היום, שמרה על כס המלכות שלה באמצעות טרולדגו, מאנזוני ביאנקו ופינו גריג׳יו. ילדיה של פוראדורי, אמיליו, תיאו ומירטה, השתלבו כולם בעסק המשפחתי ומובילים את היקב לשלב הבא שלו. אמיליו הבכור לקח על עצמו את היקב וברגישות של דור צעיר הוא עובד בו עם אמו. את ריכוך יין ה׳פוראדורי-רוסו׳ וה-גראנאטו, כולל הקטנת מיצוי הפרי, הימנעות מעץ חדש והתעדנות היד ניתן לייחס לאמיליו ולתקשורת הטובה שלו עם תיאו אחיו, מי שלקח על עצמו את השיווק ומרבה לנסוע בעולם. מירטה, שעבדה תקופה ארוכה בעבודה בחוות באורגון ובקוויבק מתחילה להפוך את פוראדורי מחווה ליין בלבד לחווה חקלאית מלאה הכוללת היום גם גן ירק וגבינות מעולות שאליזבטה מכינה מחלב פרות שרועות באחו.