אזור היין האיטלקי בולגרי שוכן במארמה, דרומית לעיר ליבורנו, לאורך רצועת חוף טוסקנית משגעת. שמו אולי איננו מפורסם כמו אזורי היין המסורתיים יותר של טוסקנה, כדוגמת קיאנטי, אבל מזה כמה עשורים מיוצרים בו כמה מהיינות האדומים האיכותיים, המבוקשים והיקרים ביותר בכל איטליה. היינות המורכבים וכהי הגוון האלה, המכונים ׳סופר-טוסקן׳, מתאפיינים בעושר ארומטי וביכולת התיישנות, והם מיוצרים לרוב מזני ענבים צרפתיים כמו קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק ולעתים תוך שילוב עם מעט סנג׳ובזה, בעל השורשים המקומיים. השימוש בזנים ’מיובאים‘, שהיווה חריגה גסה מהתקנות, זיכה את חלוצי בולגרי בכתף קרה מן הממסד. זו התבטאה בכך שהם נאלצו לסווג את יינותיהם כ-de Vino Tavola( יין שולחני(, שלרוב מיוחס ליין פשוט וזול. למרות זאת )ואולי בשל כך( סיפור עלייתם לגדולה הוא אחד המרתקים שיש. העלילה מתחילה במריו אינצ׳יזה דלה רוקטה, בעליה של אחוזה בשם סן גואידו ברצועת החוף של בולגרי, שחזר אי שם בשנות ה70- של המאה הקודמת מנסיעה לבורדו כשהוא מלא התלהבות והשראה. בהשפעתן, הוא נטע קברנה סוביניון וקברנה פרנק וייצר את סאסיקאייה. היין, שנחשב לאב הטיפוס של יינות הסופר-טוסקן, היה ׳יין חברים׳ שהגיש להנאת בני משפחתו המורחבת, ביניהם המרקיז פיירו אנטינורי מאצולת היין הידועה. התהילה הגיעה לאחר טעימת בורדו עיוורת והיסטורית שערך המגזין דקאנטר ב.1978- סאסיקאיה, אז יין שולחן אנונימי מיקב צעיר, הביס יינות בורדו נחשבים, וחשף לעולם את הפוטנציאל של בולגרי. אורנלאיה וגראטאמאקו, יינות שהגיעו אחרי סאסיקאייה והפכו אף הם לפריטי אספנות נחשקים, הנכיחו מצב שלא ניתן היה להמשיך להתעלם ממנו, ויצרני היין המקומיים הגדירו לעצמם ז‘אנר חדש. למרות ההצלחה המסחררת שלהם, רק בשנת ,1994 לאחר שיקבי האזור ניהלו מאבק עיקש, בולגרי קיבל הכרה הרשמית כאזור לייצור יינות אדומים. היום מיוצרים בו בעיקר בלנדים מזנים בורדולזיים, כמו קברנה סוביניון קברנה פרנק ומרלו, בהם שיעורם של זן הסנג׳ובזה או הסירה לא יכול להיות מעל .50% באשר לבולגרי ביאנקו, ורמנטינו יכול להיות עד 70% מהבלנד, סוביניון בלאן וטרביאנו - עד ,40% וזנים אחרים אסור שחלקם יעלה על .30% יין הבולגרי שלפניכם מגיע מפוג׳ו אל טזורו, יקב שהוקם בשנת 2001 על ידי מאריליסה אלגריני ואחיה ואלטר על פני 700 דונם, דרומית לעיר פיזה, כשני ק״מ מחוף הים. אל יקל הדבר בעיניכם: אם משפחת אנטינורי מזוהה עם טוסקנה, ומשפחת גאיה מזוהה פיימונטה, אז אלגריני היא שם נרדף לאזור היין ונטו. העסק המשפחתי הזה, ששורשיו נטועים עמוק בשורשי ההיסטוריה של ולפוליצ׳לה, החל לגדל ענבי יין כבר במאה ה.16- את היסודות ליקב אלגריני כפי שהוא מוכר ופועל היום, הניח ג׳ובאני אלגריני באמצע המאה ה.20- ג׳ובאני, יינן מאזור ונטו, עם חזון מסוג שבאותם ימים היה רק למעטים, הצליח להעמיד במו ידיו יקב שנסמך על כרמים משל עצמו, ויינותיו זכו להצלחה מסחרית כבר בשנות ה60- של המאה הקודמת. הכינוי שדבק בו, ’עכביש החביות‘, ניתן לו בזכות תנועותיו הקופצניות בין החביות בזמן שאירח טועמים בחדר החביות של היקב. לאחר מותו בטרם עת של ג׳ובאני בשנת ,1983 נטלו שלושת ילדיו: פרנקו, מאריליסה ו-ואלטר, את היקב על כתפיהם והפכו אותו לקבוצה. עם מותו של ואלטר, איש של אדמה וכרמים, שהלך לעולמו ב,2003- נותרו פרנקו ומאריליסה להמשיך את פעילות היקבים של הקבוצה כחלק מהנצחת המורשת המשפחתית שהותירו מאחוריהם האב ג‘ובאני והאח ואלטר. עם מסורת ייננית משובחת והטרואר הנפלא של בולגרי, ודאי לא תתפלאו לשמוע שתוך זמן קצר פוג׳יו אל טזורו החל מפיק יינות מצוינים עם אישיות מובחנת, ועם רשת המפיצים העולמית של אלגריני - שמו יצא במהירות למרחוק. כיום הוא נחשב לאחד היקבים הדינמיים של בולגרי וזוכה למעריצים רבים. הכרמים מתחלקים לשלושה גושים, ויה בורגרזה, לה גרוטין ו-לה סונדרייה )שסמוך לאורנלאיה(, חלקם קרובים יותר לים, וחלקם לגבעות, מה שמבטיח מגוון ותורם למורכבות היין. הם נטועים קברנה סוביניון, קברנה פרנק, מרלו, פטי ורדו, ורמנטינו וסירה, מקלונים שיובאו עבורם במטרה לייצר יינות איכותיים במיוחד. כפי שניתן לצפות מיקב שנושא את השם אלגריני, הכורמות קפדנית והייננות מקצועית ונקייה.