הברון אדמונד ג׳יימס דה רוטשילד )1845-1934( זכה לכינויים ״אבי הישוב ו״הנדיב הידוע״ בזכות תמיכתו חסרת התקדים בישוב הארץ בתקופת העלייה הראשונה. הוא סייע למושבות החלוצים לקנות אדמה, לחפור בארות, לרכוש השכלה מקצועית וחקלאית, ושילם עבור שירותי בריאות, חינוך ודת. מומחים חקלאיים אותם שלח מצרפת חיוו דעתם שתנאי הארץ מתאימים לגפן היין, ושניתן יהיה לשווק את התוצרת בחו״ל. בעקבות כך, הברון מימן נטיעת עשרות אלפי דונמים של כרמים והקים שני יקבי עילית, בראשון לציון ובזכרון יעקב. הוא שלח ייננים ידועי־ שם לעבוד ביקבים, ועד ששיווק היין החל, דאג למחיית המתיישבים באמצעות קצבאות חודשיות. חשיבות מעורבותו בהגשמת החלום הציוני הייתה מכרעת, וההיסטוריונים סבורים שאלמלא הושיט את ידו ניסיון היישוב היה נכשל. ברק דהאן, דור חמישי לכורמים מזכרון יעקב, גדל כששורשיו נטועים עמוק בהיסטוריה. מ־1882 משפחתו עיבדה עבור יקבי ״כרמל״ 200 דונם כרמים בבקעת הנדיב. הילה בן גרא, אשתו של ברק, למדה חקלאות בפקולטה לחקלאות ולאחר מכן למדה לתואר שני בייננות באוניברסיטת אדלייד באוסטרליה. כחובבי יין הרבו לנסוע ולבקר בכרמים וביקבים ברחבי העולם. כתוצאה מכך נרקם בליבם חלום: לעשות יין משלהם ביקב משפחתי קטן ופסטורלי, שיישען על יסודות הכרם הוותיק של ברק והידע העדכני של הילה, וישלב את המסורתי עם המודרני. כדי להגשים את החלום ברק הפך לויניירון, מונח צרפתי שמתאר כורם שמפיק יין מהענבים שהוא מגדל. הוא איתר את החלקות הטובות ביותר שלו, כשהוא לוקח בחשבון את ההיכרות האינטימית שלו עם כל שורה ושורה, את הניסיונות שביצע ואפילו אמירות טרואריסטיות שזכר ששמע מפי סבו. היקב, שהוקם ב2002- בבית עתיק ברחוב הראשי המקסים של זכרון יעקב, קיבל את השם סומק, והבציר הראשון שלו היה בשנת .2003 אל זני הקברנה סוביניון, מרלו, קריניאן ושרדונה שהיו נטועים זה מכבר )הקריניאן, למשל, בן 55!( נוספו עם השנים חלקות של סמיון, קברנה פרנק, גרנאש, מורבדר, סירה ופטיט סירה, וכן סוביניון בלאן, מלבק, פטי ורדו, רוסאן, ויונייה ושנין בלאן. הזוג מייצר היום כ־20,000 בקבוקים מענבים שגדלים על פני 50 דונם, כאשר יתרת היבול נמכרת ליקבים כרמל, יזרעאל ופלטר. היינות הראשונים של סומק היו זניים, אולם די מהר הצטרפו אליהם בלנדים שהיטיבו לבטא את אזור הכרמל, את האקלים הים תיכוני הממוזג והלח ואת קרקע הגיר ומשקעי הסחף העמוקים. בתחילת דרכו של היקב, יינותיו התאפיינו במיצוי גבוה של פרי, בבשלות גבוהה ובסגנון יינני עמוס ועתיר עץ. כמצוות התקופה, הילה וברק לא היססו לקחת את הזמן להניח את היין להבגרה ארוכה בחביות אלון צרפתיות ולאחריהן להבגרה נוספת בבקבוק. בשנים האחרונות סגנון היקב השתנה והפך מאופק ומעודן יותר, מה שמאפשר היום, לפחות לטעמנו, לטרואר לבוא לידי ביטוי באמצעות הפרי המשובח שברק מגדל.