את הסיפור על יקב נֶרְוִי אפשר לספר מהסוף להתחלה או מההתחלה לסוף, אך מהיכן שלא תבחנו אותו, מדובר בסיפור על מפגשן של שתי אגדות פיימונטזיות יוצאות דופן. ובכל זאת, נתחיל בהתחלה.
יקב נֶרְוִי נוסד על ידי איטלו נֶרְוִי בגטינארה, אזור יין שממוקם בצפון-מערב פיימונטה, בשנת 1906, מה שהופך אותו ליקב הוותיק ביותר שפועל באזור. היקב שוכן באחוזה שחולשת על 285 דונם של כרמים שהיו בבעלות משפחת נרווי עוד בשנת 1679, לרבות חלקות היסטוריות כמו מולזינו ו-ואלפרנה, שמוזכרות ברישומים של האזור משנת 1231! עם השנים ובזכות השקעתה בנכס של משפחת נרווי הפך היקב לאייקון מקומי, סמן ימני לאיכותם של יינות גטינארה.
בשנת 1991 החליטה משפחת נרווי למכור את היקב המשפחתי והוא עבר לידיו של ג'רמנו בוצ'יולונה, שהחזיק בו כשני עשורים עד שמכר אותו לקבוצת משקיעים נורווגית בראשות אספן היין ארלינג אסטרופ. הנורווגים השקיעו ביקב מתוך שאיפה לקחת את היינות לרמה גבוהה עוד יותר, ולצורך כך פנה אסטרופ לחברו הטוב, רוברטו קונטרנו, כדי שיספק ליקב עצה טובה. רוברטו, למי שאינו מכיר, הוא בעליו של יקב פיימונטזי אייקוני אחר ומפורסם הרבה יותר, יקב ג'יאקומו קונטרנו שבברולו. בהיותו דור שלישי ליקב, נצר לג'יאקומו סבו ולג'יובאני אביו, רוברטו קיבל לידיו את היקב החשוב והנחשק ביותר בברולו, זה שאחראי על אגדה בבקבוק מהסוג של ברולו מונפורטינו ריזרבה.
מביקוריו המרובים אצל אסטרופ, רוברטו קונטרנו כבר הכיר היטב את אחוזת נֶרְוִי, כך שבשנת 2018, כאשר הקבוצה הנורווגית החליטה למכור את היקב, היה זה טבעי שהוא יהיה הראשון שיוצע לו לרכוש את הנכס. רוברטו לא עמד בפיתוי והחל משנת 2018 הפך היקב לנכס של משפחת קונטרנו, קרי רוברטו ובניו. באחד הראיונות שנתן, הסביר רוברטו מה משך אותו לצאת מברולו צפונה לעבר גטינארה: "אם אתה באמת אוהב את זן הנביולו" הוא הצהיר, "זה אומר שתאהב את כל האזורים בהם נביולו גדל".
גטינארה הוא אזור יין שזכה לסיווג האזורי הגבוה באיטליה, DOCG, בשנת 1990. זהו אזור בעל טרואר ייחודי שמורכב מקרקע של חצץ וולקני עשיר במינרלים, זכר להר הגעש שפעל באזור לפני 280 מיליון שנה, אתרי נטיעה גבוהים שמייצרים הבדלי טמפרטורה גדולים בין יום ולילה ומדרונות משופעים ותלולים. כל אלו תורמים ליינות גטינארה את מורכבותם הייחודית ואופיים המינרלי, אם כי מדובר ביינות שזקוקים לזמן בבקבוק כדי לפתח נגישות, מאחר ובצעירותם הם עדיין מביעים קשיחות טאנית שאופיינית לנביולו צפוני. השכר, למי שיודע להמתין, מגיע בדמותם של יינות קרירים ואלגנטיים שיודעים להתפתח בבקבוק לאורך שנים ארוכות.
החיבור בין רוברטו קונטרנו, מאסטר אמיתי של נביולו, לבין הטרואר הייחודי של גטינארה, הוא המפתח לעתידו של יקב נֶרְוִי-קוֹנְטֶרְנוֹ. נביולו הוא זן בעל רגישות וזיקה גבוהה לאתר הגידול שלו, ובמובן הזה היקב מחזיק בבעלותו כמה מהחלקות המובחרות ביותר של האזור. שתיים מהן משמשות ליצירת שני יינות מכרמים יחידניים, גטינארה מולזינו וגאטינרה ואלפרנה, בעוד יין שלישי מיוצר מענבים שלא נכנסו לשני הללו בתוספת הענבים הטובים ביותר מחלקות גאראווליה וקאסאצ'ה הנהדרות. מלבד שלושת היינות האדומים מיוצר גם יין רוזה פירותי וחושני שזכה לשם הפשטני איל רוזאטו. למרות שמדובר בטרואר שונה לחלוטין מזה שבו הוא מכיר מברולו, רוברטו מביא לנרווי את אותם הסטנדרטים שהפכו את היקב המשפחתי שלו לאחד המוערכים בעולם היין. העשייה מתבססת על עקרונות מסורתיים קלאסיים של תסיסות והשריות ארוכות וכן יישון ממושך של היין בחביות גדולות של עץ אלון (לכל הפחות 3 שנים). וגם אם מדובר באגדת יין, רוברטו שומר על צניעות ומצהיר על כך שאין בכוונתו לשנות את טבעם של היינות. "להפך" הוא מצהיר, "אם כבר אני מקווה ללמוד מהיינות האלה". ובכל זאת, את הטאץ' של קונטרנו לא ניתן לחקות, כך שבטוח שליינות הגטינארה של נֶרְוִי, שעד היום היו כבר נפלאים בפני עצמם, מחכה עוד עתיד מבטיח.