בשנת 1985, כאשר מתיאו קורג'יה, אז בחור צעיר בן 23 בלבד, ירש את החווה החקלאית של אביו, השם רוארו היה כמעט בלתי-נודע בעולם היין. היו אלה ימים שבהם אזור היין פיימונטה (צפון-מערב איטליה), שבשטחו שוכן האפלסיון הקטן רוארו, החל לצבור לעצמו מוניטין ברחבי העולם. זה קרה בעיקר הודות ליינות הנביולו המלכותיים שהגיעו מהכפרים הקטנטנים ברולו וברברסקו, שהצליחו לכבוש בסערה את השוק האמריקאי ולסגל לעצמם מעמד של יינות-על מהליגה של הגדולים באמת. ומה לגבי רוארו? שם עדיין התרכזו בעיקר בלייצר יינות פשוטים שאותם צרכו משפחות היצרנים וחבריהם.
מתיאו קורג'יה, איש של חזון שהיה רחוק מלהסתפק מיצירת יינות נחמדים לחבר׳ה, חלם כבר בתחילת דרכו על היום שבו גם היינות של רוארו יהיו מבוקשים מעבר לים. הוא השקיע את מרצו בכרם וביקב ומהר מאוד זכה להערכה מעמיתים למקצוע כמו אליו אלטארה ורוברטו ווארציו, שנודעו ביינות הברולו היוקרתיים שלהם. בזכות קשריו האישיים המצוינים עם כמה מהיצרנים החשובים בברולו, הצטרף מתיאו באותם ימים לחבורת הברולו-בויז המפורסמת, שקידמה את יינות ברולו ברחבי העולם, והיה היחיד בחבורה שאינו מגיע מברולו. בזכות הרבה נחישות ותושייה, ובאמצעות יינות שייצגו את הטרואר של אזור מכורתו, הוא הצליח לפתוח צוהר עולמי עבור יינות רוארו.
לאחר שנים של עשייה קפדנית ופורצת גבולות, הלך מתיאו לעולמו בשנת 2001 כאשר את שניות חייו האחרונות הוא בילה, איך לא, בעבודה בכרמים שאותם אהב כל-כך. מאז ממשיכים בני משפחתו אורנלה, ג'ובאני ובריגיטה את דרכו בהצלחה רבה תוך שמירה על העקרונות שהובילו את מתיאו לאורך חייו: תשוקה, סקרנות וחתירה למצוינות.
לסיום, אי אפשר בלי כמה מילים על תוויות הבקבוקים של מתיאו קורג'יה, שעל גביהן מאוירות בחן רב הגבעות של רוארו. בסוף שנות ה-80 חבר מתיאו לתנועת הסלואו-פוד שצברה אז תאוצה בפיימונטה, במטרה לקבל השראה חדשה לתוויות שלו. בעצתם של החברים בתנועה, פגש מתיאו את קוקו קאנו, אמן יליד אורוגואי, שהתאהב במדרונות של רוארו ומאייר את תוויות היקב עד לרגע זה.